ידיעון 60 – 15 נובמבר 2016

 

Print This Page

הידיעון המשפטי

אנו שמחים להגיש לכם ידיעון נוסף ממשרדנו, הסוקר בקצרה מספר נושאים בהם חלו לאחרונה חידושים:

    • קבילותן כראיות של תכתובות מתיבות דוא”ל אישיות
    • מיסוי של תקבול בגין תניית אי תחרות בהסכם עבודה
    • סטייה של קרן ממודל ההשקעה שהוצג למשקיע
    • פער בין המידע המוצג לקונה פוטנציאלי של חברה ציבורית לבין המידע המוצג לציבור
    • בעל שעבוד צף כנושה רגיל
    • תיקון הזכאות של הורים לדמי מחלה כאשר אלה מחלקים את ההעדרות ביניהם בגין מחלת ילד
    • חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע”ו – 2016

אם ברצונכם לקבל מידע נוסף בנוגע לאמור בידיעון זה, אנא פנו לאיש הקשר שלכם אצל הצוות המשפטי שלנו, או ליורם שיוו
בדוא”ל yoram@sask.co.il; טל’ 03-6074777.

בברכה,

שריר, שיוו ושות’

__________________________________________________________________________

      1. עליון/ קבילותן כראיות של תכתובות מתיבות דוא”ל אישיות

ערעור על פסק דין שנדון בידיעון מאי 2016. באותו פסק דין בית המשפט המחוזי דן בתביעה כספית שהגישה חברה (“רמט”) נגד נותן שירותים חיצוני ששכרה לניהול פרויקט, אליה צירפה רמט תכתובות פרטיות של נותן השירותים. התכתובות הופקו מתוך תיבת אימייל אישית שהעמידה רמט לרשות נותן השירותים לצורך עבודתו, אשר התנהלה על גבי שרת החברה. בית המשפט המחוזי קבע כי מסמכים ותכתובות שהופקו בדרך של חדירה לתיבת דוא”ל אישית פסולים מלשמש ראיה, גם אם הופקו באמצעות מחשב ושרת בבעלות החברה. בית המשפט העליון דחה את הערעור.
בית המשפט העליון אימץ את מסקנות בית המשפט המחוזי וקבע שהופרה זכותו לפרטיות של נותן השירותים. ראשית, נקבע כי לא הוכח שתיבת הדואר האלקטרוני שהועמדה לרשות נותן השירותים הייתה לצרכי עבודה בלבד וכי כל שימוש אישי בה נאסר. שנית, נקבע כי נותן השירותים לא הסכים מראש לפגיעה בפרטיותו. שלישית, נקבע שלא היה חשש ממשי לביצוע פעולות לא חוקיות או פעולות שיש בהן כדי לפגוע בעסק מצד נותן השירותים. בית המשפט העליון קבע כי העובדה שמדובר בנותן שירותים ולא בעובד אינה רלוונטית.

(רעא 3661/16 חברת רמט בע”מ נ’ רמי שמיר – הנדסה אזרחית בע”מ)

_____________________________________________________________

      1. עליון/ מיסוי של תקבול בגין תניית אי תחרות בהסכם עבודה

נקבע כי קיימת חזקה, הניתנת לסתירה, לפיה תקבול המוענק לעובד על ידי מעסיקו תמורת חתימה על תניית אי תחרות בעת פרישה ממקום העבודה ייחשב כתקבול פירותי, ואין מדובר בהכנסה הונית. הנטל הכבד לסתור חזקה זו מונח על כתפי העובד.
במקרה זה בית המשפט העליון דן בשלושה ערעורים שונים שמעלים שאלה זהה – מה דינו של תקבול המוענק לעובד על ידי מעסיקו תמורת חתימה על תניית אי תחרות בעת פרישה ממקום העבודה? פקיד השומה טען כי מדובר בהכנסה מעבודה ולעומתו, העובדים הנישומים טענו שההכנסה היא הונית. בית המשפט קבע כי קיימת חזקה בעלת עוצמה, אך הניתנת לסתירה, כי כל תקבול שמשולם לעובד ממעסיקו הוא הכנסה פירותית בקשר עם עבודתו. גם אם עלה בידי הנישום לסתור את “חזקה הכנסת העבודה” ולהראות כי תשלומי אי התחרות שקיבל הם בעלי מאפיינים הוניים, לא די בכך כדי להכריע את הכף לטובת הסיווג ההוני. על מנת לסווג את התקבול כהוני, על הנישום לשכנע כי אין מדובר בתקבול בעל מאפיינים מעורבים שכן תקבול בעל מאפיינים מעורבים יסווג כהכנסה פירותית. בית המשפט לא דן בפסק הדין בסוגיית סיווג ההוצאות על ידי המעסיקים.
בית המשפט המשיך וקבע כי העובדה שתקבול בגין אי התחרות משולם עם סיום יחסי העבודה או לאחריהם אין בה כדי לשנות את התוצאה.
בית המשפט הרחיב בנושא תקבול בגין אי תחרות וקבע שניתן להתייחס אליו כאל פיצוי שניתן לעובד בגין שכר העבודה החסר שהעובד לא יזכה לו לנוכח התחייבותו שלא להתחרות במעסיקו – “תחליף שכר”. ככזה, דינו להיות ממוסה כשכר עבודה. לפי בית המשפט, דין שכר עבור אי עבודה הוא כדין שכר עבור עבודה.
בית המשפט לא שלל מבחינה עיונית את האפשרות למקרה חריג בו תניית אי התחרות תביא את העובד למצב בו הוא למעשה מוכר נכס (כושר העבודה שלו) והתקבול בעדו יהיה הוני. ייתכן, כי בתחומים או במקצועות מסויימים, יציאה ממעגל התעסוקה למשך תקופה של ממש, תהא שקולה הלכה למעשה למכירה של מקור ההשתכרות. ואולם, בית המשפט הוסיף בהערת אגב כי כיוון שלרוב יראו בהסדר כאמור כנוגד את תקנת הציבור קיים קושי לקבוע הסדר מס מיטיב דווקא לגביו, אך בכל זאת השאיר את הדלת פתוחה למקרה נדיר בו הדבר יתאפשר.

(עא 5083/13 פקיד שומה כפר סבא נ’ יוסף ברנע)

_____________________________________________________________

      1. עליון/ סטייה של קרן ממודל ההשקעה שהוצג למשקיע

בית המשפט העליון קבע שהמסמך הקובע בקרן השקעות לגבי סמכות ניהול השקעות הוא תקנון הקרן ולא מצגות שהוצגו לשותפים המוגבלים, גם שעה שבין שני המסמכים היו פערים במודל ההשקעה.
במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שותפים בקרן השקעות טענו שמנהל הקרן סטה מהמודל שהוצג להם במצגת לפני הצטרפותם. במקרה זה הוצגו בפני שותפים פוטנציאליים לקרן השקעות, כחלק ממאמצי השיווק של הקרן, מצגת ומסמך עובדות (fact sheet) בהם הוצג מודל השקעה בשם “מודל 50 המניות” באופן בולט כמודל ההשקעות של הקרן. משחזה מנהל הקרן בתנודות בשוק המניות האמריקאי, החליט, על דעת עצמו וללא יידוע השותפים, לשנות את מדיניות ההשקעות אל עבר מדיניות השקעות בסיכון גבוה יותר אשר גרמה להפסדים כבדים.
בית המשפט קבע כי הן במצגת והן במסמך העובדות מובהר כי מדובר במידע חלקי וכי ההצטרפות לקרן ההשקעות מבוססת על הסכמה לתקנון השותפות. בית המשפט הוסיף כי המצגת ומסמך העובדות נועדו לשווק את קרן ההשקעות באמצעות הבלטת ניסיונו של מנהל הקרן במסגרת “מודל 50 המניות”, כי אין במסמכים אלה הצהרה בדבר מחויבות למודל זה, כי נאמר בהם במפורש שהם כוללים מידע חלקי בלבד וכי המסמך הממצה היחידי הוא תקנון השותפות. לפי התקנון, המצגת, מסמך העובדות ושיחות שהתקיימו בין הצדדים, בית המשפט קבע כי “מודל 50 המניות” נועד להיות אסטרטגיית ההשקעות המרכזית של הקרן, אך אין עליה חובה להיצמד בהכרח למודל זה ולקרן שיקול דעת רחב באשר לאופי ההשקעות.
בית המשפט הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי לא ניתן לקבוע שהקרן ומנהל הקרן הפרו את התחייבויותיהם כלפי השותפים בכך שפנו להשקיע באפיקים שונים מאלה של “מודל 50 המניות”. בנוסף נקבע, כי הקרן לא התרשלה בכך שבחרה להשקיע באפיקים מסוכנים יותר.

(עא 8052/13 אורי מיליקובסקי נ’ מיטלמן שמאי)

_____________________________________________________________

      1. מח’ כלכלית, מחוזי ת”א/ פער בין המידע המוצג לקונה פוטנציאלי של חברה ציבורית לבין המידע המוצג לציבור

במסגרת דיון בבקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד נושאי משרה בחברה ציבורית, בית המשפט המחוזי בת”א (מח’ כלכלית) דן בטענת המבקשים, כי על החברה היה לדווח לציבור על מידע אשר הועבר לידיעת קונה פוטנציאלי איתו חברה ציבורית ניהלה משא ומתן. בית המשפט קבע, כי המידע שיש למסור לציבור במסגרת דיווחי החברה הציבורית איננו בהכרח זהה למידע שנמסר על ידי החברה הציבורית לצד שכנגד במסגרת משא-ומתן לקראת עסקה.
במקרה זה ניהלה הקונה הפוטנציאלית (קבוצת האצ’ינסון) משא ומתן להתקשרות בהסכם מכוחו היא תקנה מבעלת השליטה בחברה, 75% ממניות החברה תמורת סכום כולל של 125 מיליון דולר וקיבלה מידע בנוגע לחשיפת מס אפשרית של החברה, שלא התפרסם בדיווחי החברה לציבור המשקיעים.
בית המשפט קבע כי כללי הדיווח לציבור המשקיעים נקבעים בחוק ניירות-ערך, בתקנות הדיווח, בכללי הרשות ובהלכה הפסוקה ביחס לדיווח. לעומת זאת, כללי הגילוי במשא ומתן לקראת חתימת הסכם נובעים קודם כל ממערכת ההסכמות בין הצדדים והדרישות של הצד השני למשא-ומתן, וכן מהכללים הנוגעים לניהול משא-ומתן לקראת התקשרות בחוזה.
בית המשפט ציין את השוני בין הנמענים של המידע וזאת מבחינת היכולת שלהם לעבד את המידע ומבחינת המוטיבציה שלהם להשקיע בניתוח כמויות גדולות של מידע. בכל הנוגע לציבור המשקיעים, נקודת ההתייחסות היא נקודת המבט של המשקיע ה”סביר” ולא של המשקיע ה”מתוחכם”. מבחינת רוכש שליטה בחברה ציבורית, יש היגיון בעריכת בירור מקיף לגבי כל הנתונים של החברה. בירור כזה כרוך בעלויות גבוהות, אולם הוא נדרש וסביר במסגרת עסקה בסדר גודל כזה. בנוסף, קבוצת האצ’ינסון היא גוף מתוחכם שיכול להיעזר ביועצים מסוגים שונים, אשר יש ביכולתם לסווג את מכלול המידע שנמסר להם על ידי החברה ולהתייחס לכל פיסת מידע בהתאם לאיכותה ולמשמעותה הכוללת. לעומתה, למשקיע הסביר אין בדרך כלל כישורים לערוך את הסיווג של המידע ולכן הצפה של מידע רב מדי עלולה לפגוע במטרות החוק ולהטעות את המשקיע שאין מבחינתו טעם להשקיע את המשאבים הכספיים הדרושים לצורך בירור המידע והערכתו. לפיכך, החובה “לסנן” את המידע ולאתר את המידע שהוא “מהותי” לציבור המשקיעים חלה על החברה. לעומת זאת, ככל שהדבר נוגע עסקת רכישת השליטה, החברה איננה אמורה לערוך את ה”ניפוי” והסיווג הזה, אלא שהרוכש הוא שאמור לבצע אותו בדרך-כלל בכוחות עצמו.
בהתאם לכך, נקבע כי העובדה שמידע נמסר במסגרת המשא ומתן לקבוצת האצ’ינסון, אין די בה כדי להוכיח כי היה על החברה לגלות אותו גם במסגרת דיווחיה לציבור המשקיעים.

(תצ (ת”א) 14270-11-14 דרור כהן נ’ אילן בן דב)

_____________________________________________________________

      1. מחוזי ירושלים/בעל שעבוד צף כנושה רגיל

במקרה זה בית המשפט הגיע למסקנה שהגדרה מצומצמת של שעבוד צף עלולה להביא למצב בו החוב שהובטח בשעבוד הצף הוא כחוב בדין רגיל.
במסגרת ערעור על החלטת מנהל מיוחד בתביעת חוב, בית המשפט המחוזי דן בשעבוד צף הנרשם על “רכוש השוטף שיהיה בחברה מפעם לפעם” בחברת מקור ראשון החדש. כמה שנים לאחר רישום השעבוד הצף, העבירה מקור ראשון החדש את מלוא רכושה והתחייבויותיה לחברת מקור ראשון המאוחד. לאחר שחברת מקור ראשון המאוחד הפסיקה לשלם את ההלוואה בגינה נרשם השעבוד ונכנסה להליכי פירוק, הוגשה תביעת החוב.
בית המשפט קבע כי השעבוד המשיך להיות בתוקף גם לאחר שההתחייבויות הועברו לחברת מקור ראשון המאוחד. כיוון שבמסמך יוצר השעבוד שנרשם ברשם החברות הנכס ששועבד תואר כ”רכוש השוטף שיהיה בחברה מפעם לפעם”, בית המשפט הסיק שהשעבוד לא הוטל על “כל נכסיה ומפעלה של החברה”, כי אם רק על רכושה השוטף (מלאי). בית המשפט קבע כי על התובעים היה להוכיח לא רק את שיעור החוב הנותר כלפיהם, אלא גם את ערכו של הרכוש השוטף של מקור ראשון החדש במועד העברת הפעילות למקור ראשון המאוחד. לפי בית המשפט כל נכסי מקור ראשון החדש נבלעו והוטמעו בנכסי מקור ראשון המאוחד וכיוון שלא הובאו ראיות בנושא, לא ניתן לדעת אלו נכסים היו בבעלות מי מהחברות. מרגע שאי אפשר לקבוע את ערך הבטוחה, נקבע כי החוב כלפי התובעים אינו אלא חוב בדין רגיל.

(פרק (י-ם) 42153-05-14 יורשי מייקל ואסתר כריש ז”ל נ’ מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע”מ (בפירוק))

_____________________________________________________________

      1. חקיקה/ תיקון הזכאות של הורים לדמי מחלה כאשר אלה מחלקים את ההעדרות ביניהם בגין מחלת ילד

תיקון חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד (מאפשר להורים להיעדר מחמת מחלה של ילדם על חשבון ימי המחלה שנצברו לזכותם, כך שהזכאות לחישוב ימי המחלה תהיה רציפה החל מיום היעדרות הראשון של מי מבני הזוג, אם הם נעדרים לסירוגין. זאת אומרת, שחישוב ימי המחלה הרצופים לא “יתאפס” מעתה כאשר בני הזוג מתחלפים ביניהם. לדוגמא, אם אחד ההורים נעדר ביום הראשון למחלה וההורה השני נעדר ביום השני, יקבל ההורה השני דמי מחלה כאילו היה זה היום השני להיעדרותו (50% מהשכר), למרות שזהו יום ההיעדרות הראשון שלו (לא משלמים שכר על יום מחלה ראשון לפי החוק).

(חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד)(תיקון מס’ 15), התשע”ו – 2016)

_____________________________________________________________

      1. חקיקה/ פיקוח על שירותים פיננסיים

ביום 18 ביולי 2016 אושרה בכנסת הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע”ו-2016. הוראות החוק מחייבות ברישוי כל אדם העוסק במתן שירות בנכס פיננסי או במתן אשראי (למעט חריגים המפורטים בחוק). החוק מגדיר “נכס פיננסי” בצורה רחבה שכוללת מזומן, שיקים, ניירות ערך, מטבע וירטואלי ועוד. גם הגדרת “מתן האשראי” בחוק הינה רחבה וכוללת מתן אשראי דרך עיסוק במגוון של תחומים ובכפוף לתקנות שיותקנו מכוח החוק, כנראה תחול גם על תעשיית הלוואות הון סיכון. החוק קובע דרישה לקבלה של רישיון למתן שירות בנכס פיננסי או רישיון למתן אשראי ומבדיל בשני המקרים בין רישיון בסיסי למורחב, שהדרישה לקבלתם תלויה בהיקף הפעילות של מבקש הרישיון. לעניין רישיון למתן אשראי, צבר אשראי העולה על 25 מיליון שקלים חדשים ידרוש קבלת רישיון מורחב. רק תאגיד שהתאגד ונרשם בישראל יכול לקבל רישיון מורחב. בחוק ניתנו לרגולטור הסמכויות הנדרשות לפקח על גופים באופן שנועד להביא לפיתוחם, ליצירת חלופה הולמת למערכת הבנקאית בתחום מתן השירותים הפיננסיים ולמניעה מגורמי פשיעה מלעשות בהם שימוש למטרות בלתי חוקיות.
החוק ייכנס לתוקף בחודש יוני 2017 בכל הנוגע לנותני שירותי אשראי.

(חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע”ו-2016)

_____________________________________________________________

מטרת הידיעון היא להפנות את תשומת לב הקורא למהותם הכללית של הנושאים המוצגים בו. הידיעון אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואינו מהווה חוות דעת מטעמנו.