ידיעון 61 – 15 פברואר 2017

 

Print This Page

הידיעון המשפטי

אנו שמחים להגיש לכם ידיעון נוסף ממשרדנו, הסוקר בקצרה מספר נושאים בהם חלו לאחרונה חידושים:

    • אימוץ מסוייג של כלל שיקול הדעת העסקי וניגזרותיו במשפט הישראלי
    • הגנת אנטי דילול אחזקתית בהסכם מייסדים שלא אושרר על ידי החברה
    • העדר זכות של יזם בקניין הרוחני של החברה במקרה של היפרדות היזמים
    • אתר אינטרנט לצורך גיוסי הון אינו פטור מפרסום תשקיף
    • חיוב דירקטורים בהשבת כספים לקופת החברה בגין חלוקות אסורות של דיווידנד
    • טובת חברה אשר הינה חלק מאשכול חברות
    • גילו המבוגר של עובד כשיקול נגד פיטורי צמצום

אם ברצונכם לקבל מידע נוסף בנוגע לאמור בידיעון זה, אנא פנו לאיש הקשר שלכם אצל הצוות המשפטי שלנו, או ליורם שיוו
בדוא”ל yoram@sask.co.il; טל’ 03-6074777.

באפשרותכם לעיין בידיעונים המשפטיים הקודמים באתר האינטרנט של משרדנו, בכתובת www.sask.co.il.

בברכה,

שריר, שיוו ושות’

__________________________________________________________________________

      1. עליון/ אימוץ מסוייג של כלל שיקול הדעת העסקי וניגזרותיו במשפט הישראלי

בית המשפט העליון קבע, כי עקרונות “כלל שיקול הדעת העסקי” (“Business Judgment Rule”), שגובש בפסיקת בתי המשפט של דלאוור, ארה”ב, ואשר מגביל התערבות שיפוטית בהחלטות ניהוליות של החברה, וניגזרותיו מהווים כיום חלק מדיני החברות בישראל. אימוץ זה מסוייג על ידי כך שעל הכלל להיות מותאם למעטפת החקיקתית והפסיקתית של דיני החברות בישראל.

בפסק דין זה בית המשפט העליון דן בערעורים על פסק דין של בהמ”ש המחוזי, ת”א, מחלקה הכלכלית, בו נדחו בקשות לאישור תביעה נגזרת בשמה של חברת בזק כנגד בעל השליטה ונושאי משרה בחברה. הבקשות הוגשו בקשר לחלוקת דיבידנדים בסכומים מהותיים מרווח תזרימי שוטף, רווח חשבונאי שוטף והפחתת הון (האחרונה לאחר אישור בית המשפט). החלוקות נעשו בתקופה לאחר ביצוע רכישה ממונפת של גרעין שליטה בבזק. הן מומנו תזרימית בחלקן על ידי הלוואות בסכומים מהותיים שניטלו על ידי החברה. טענת המבקשים הייתה שהחלוקות היו לטובת בעל השליטה הממונף ולא לטובת בזק.

בית המשפט דחה את הטענה שהחלוקות (לרבות הפחתת ההון באישור) היו צריכות להיות מאושרות לפי חוק החברות כעסקה חריגה עם בעל שליטה (אישור וועדת ביקורת, דירקטוריון ואסיפה כללית במינון מיוחד של תמיכת והתנגדות של בעלי מניות ללא ניגוד עניינים). החלוקות שהינן פעולות שנעשו ביחס לכלל בעלי המניות ולא בעל השליטה דווקא, הן אינן “עסקה חריגה” שבה שיש לו “ענין אישי” משלו, שהרי שהחלוקה היא מרכיב יסודי בבעלות על מניות וספק אם חלוקה מהווה עסקה כלל, שהרי היא מיישמת הסדר קיים.

בית המשפט גם דחה את הטענה שהופרו חובות אחרות המוטלות על נושאי משרה ובעל שליטה, כך הגם שאישרר הלכה קיימת שחובת ההגינות המוטלת על בעל שליטה, בפעולותיו עם חברה, מכח חוק, מחמירה מחובת תום הלב שמוטלת על בעל מניות באשר הוא. בית המשפט בחן חובות אחרות שבדין הישראלי (חובת זהירות וחובת אמון) תוך השוואה לקני המידה לביקורת שיפוטית בדלאוור. בהקשר האחרון בית המשפט דן בשלושה קני מידה אפשריים: כלל שיקול הדעת העסקי, כלל ההגינות המלאה (“Entire Fairness”), ו-“בחינה מוגברת” (“Enhanced Scrutiny”) .

כלל שיקול הדעת העסקי ככלל מקנה “חסינות” מפני הפעלת ביקורת שיפוטית על תוכן ההחלטה שנתקבלה בהתמלא שלושה תנאים: (א) העדר ניגוד עניינים, (ב) ההחלטה התקבלה בתום לב סובייקטיבי, ו-(ג) ההחלטה היתה “מיודעת”. החלטה תוך עמידה בתנאים אלה תהנה מ”חזקת תקינות”. נקבע על ידי בית המשפט כי כפוף להתאמות, כלל שיקול הדעת העסקי מאומץ בדיני החברות בישראל. כלל שיקול הדעת העסקי בעצם מקנה לנושאי המשרה הגנה מפני ביקורת מהותית על סבירות החלטותיהם העסקיות, כל עוד הליך קבלתן היה תקין.

כלל ההגינות המלאה הוא הכלל ההופכי לכלל שיקול הדעת העסקי. לפי הדין בדלאוור, כלל זה חל מקום בו כלל שיקול הדעת העסקי נסתר, בפרט במצב של ניגוד עניינים משמעותי, שאז ניתן להכשיר עסקאות אלה באמצעות עמידה בכלל ההגינות המלאה. בגדרו של כלל זה נדרשים להוכיח את הגינותה המלאה של העסקה, הן בהיבט של אופן אישורה (הגינות דיונית; לדוגמא הקמת ועדת דירקטוריון עצמאית שאין לחבריה ניגוד עניינים בעסקה) והן בהיבט הכלכלי-עסקי (הגינות מהותית; עסקה שנבררה כטובה, או כטובה ביותר בנסיבות). בית המשפט קבע כי חוק החברות כולל הליך מחייב לאישור מראש של עסקאות מסוג זה ותנאי מהותי שתוצאת ההליך היא לטובת החברה. כלל ההגינות המלאה לא יכול להחליף את ההליך שבחוק. כמו כן, הליך שבחוק מספק ואין צורך להיזקק בנוסף לעקרונות כלל ההגינות המלאה, כל עוד שההליך אכן נטרל את השפעת ניגוד העניינים.

כלל ה”בחינה מוגברת” נועד להתמודד עם נסיבות חריגות בהן החלת כלל שיקול הדעת העסקי עלולה שלא לעלות ברשת הפרת חובות אמונים וניגוד עניינים מצד נושאי המשרה.

הגם ששינוי מבנה הון החברה ובכלל זה חלוקה או אי חלוקה של דיבידנד ככלל יחסו תחת כלל שיקול הדעת העסקי, הרי רכישה ממונפת הכרוכה בשינוי מהותי במבנה הון החברה היא מקרה מתאים להכללת כלל הבחינה המוגברת עקב החשש שמקבלי ההחלטות “התיישרו” עם רצונו של בעל השליטה ופעלו לקידום טובתו על פני טובת החברה. לעניין זה אין רלבנטיות שהפחתת ההון אושרה על ידי בית המשפט.

יישום הדברים הוליך את בית המשפט למסקנה כי דין הערעורים להידחות. לא הוכח כי בעל השליטה היה בקשיי נזילות, הסתמכות של חלוקת דיבידנד כמקור לפירעון הלוואת בעל שליטה אינה בהכרח פסולה, החלוקות נדונו באופן ממצה בדירקטוריון, לא הוכחה פגיעה מימונית בצרכים אחרים של החברה, החלוקות אושרו בתמיכה גורפת של כלל בעלי המניות. על כן אין מקום לקביעה שלא הופעל שיקול דעת עצמאי לטובת החברה.

(עא 7735/14 אילן ורדניקוב נ’ שאול אלוביץ)

_____________________________________________________________

      1. עליון/ הגנת אנטי דילול אחזקתית בהסכם המייסדים שלא אושרר על ידי החברה

בית המשפט העליון קבע שהסכם למתן הגנה מפני אנטי דילול אחזקתי (המופעל כתוצאה מהקצאת ניירות ערך, באשר היא, להבדיל ממנגנון אנטי דילול של שווי האחזקה, המופעל מהקצאת ניירות ערך במחיר מתחת לסף מסויים) בין בעלי מניות מייסדים, שהחברה אינה צד לו ואף שלא אשררה אותו, אין לו תוקף כלפי החברה.

מדובר בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שקבעה שיש תוקף לסעיף בהסכם מייסדים, על-פיו בעל מניות מסויים פטור מלספק מימון לחברה, ושמשמעותו הגנה מפני דילול אחזקותיו בחברה שהוקמה.

בית המשפט העליון פסק, כי פטור כאמור בהסכם מייסדים משקף את ברירת המחדל בעניין זה שממילא קיימת בחוק החברות. הסדרת עניין זה במפורש בהסכם מעלה ספק האם הפטור החוזי כולל הגנת אנטי דילול אחזקתית במשמע. ענין זה צריך להיבחן לפי הנסיבות של כל מקרה. מכל מקום, אפילו ומשמעות זו נובעת מהפטור, אין היא יכולה להקים סעד כלפי החברה בה התרחש הדילול, אם החברה אינה צד להסכם והחברה לא אישררה את הסכם המייסדים לאחר שהוקמה. נקבע, כי קיימים ארבעה סוגי הסדרים בהם בעל מניות יכול לבקש לעגן הגנה מפני דילול אחזקותיו: בתקנון החברה, בחוזה שהחברה צד לו, בחוזה שהחברה אשררה ובחוזה שהחברה אינה צד לו ולא אשררה אותו.

דינו של תקנון הוא כדין חוזה בין החברה לבין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם. זאת “דרך המלך” לעיגון הגנה מפני דילול ומקנה להגנה תוקף מירבי.

הגנה מפני דילול בחוזה שהחברה צד לו יכולה לחייב חברה, במקרים מסוימים, גם ללא עיגונה בתקנון.

סעיף אנטי דילול בחוזה שהחברה אשררה יכול להיכלל במסגרתם של הסכמי יזמים הנכרתים עוד בטרם התאגדות החברה. עם הקמתה של החברה, ניתן להביא לאשרור ההגנה. משאישרה חברה בדיעבד הסכם מייסדים במסגרתו מעוגן סעיף הגנה מפני דילול בשיעור אחזקות, חלה עליה החובה לכבד את ההגנה.

יכול שסעיף הגנה מפני דילול שיעור אחזקות יעוגן בהסכם שהחברה אינה צד לו. מצב זה יכול להתרחש בין אם מדובר בהסכם מייסדים שקדם להקמת החברה ובין אם מדובר בהסכם שנכרת לאחר הקמתה, ומעניק הגנה מפני דילול למשקיעי הון בחברה העומדים על קבלת הגנה זו כתנאי להשקעתם. ככלל, הגנה מפני דילול שיעור אחזקות לא תחייב את החברה ככל שהיא אינה צד להסכם שבו היא מעוגנת.

ואולם, בכל מקרה, כוחה של הגנה מפני דילול אחזקתי הוא במהותו מוגבל. על בעל המניות לפעול בתום לב, וככל שמדובר בבעלי שליטה או כוח הכרעה, בהגינות כלפי החברה. ככל שגדל כוחו של בעל המניות להשפיע על גורלה של החברה – כך גדלה אחריותו להשתמש בכוח זה למען קידום טובתה.

הגנת אנטי דילול שלא תקפה כלפי החברה יכולה להיות תקפה כלפי שאר בעלי המניות המייסדים. במקרה מסויים זה נפסק שלא סביר שההגנה תהיה בלתי מוגבלת בזמן.

יישום הכללים הוביל את בית המשפט לקבל את הערעור ולקבוע שאין על החברה לכבד את ההגנה מפני דילול שנקבעה בהסכם מייסדים שלא אושרר על ידה.

(עא 6041/15 האמה בע”מ נ’ אורנה מולר)

_____________________________________________________________

      1. מחלקה כלכלית, מחוזי ת”א /העדר זכות של יזם בקניין הרוחני של החברה במקרה של היפרדות

במסגרת תביעה של אחד היזמים למניות החברה ולקניינה הרוחני, בית המשפט דן בבעלות בקניין הרוחני של החברה בהסכם המייסדים במקרה של היפרדות היזמים.

הסכם מייסדים של חברת סטארט-אפ קבע, כי קניין רוחני שנוצר על ידי מייסד מסויים יהיה שייך למייסדים כולם. אחד המייסדים פרש מפעילות במיזם ערב הקמת החברה. בית המשפט קבע, כי בחברות סטארט-אפ, כל שיש לחברה הוא הקניין הרוחני שלה וקניין זה הוא המניע היחידי להשקעת כספם בחברה על ידי משקיעים חיצוניים. ללא הקניין הרוחני, המצוי בבעלותה הבלעדית של החברה, לא היה שווי כלשהו לחברה והחברה לא הייתה מצליחה לגייס משקיעים. על אף ההסדר בהסכם לענין הבעלות בקניין הרוחני, לאור העובדה שההסכם נמנע מלהסדיר את אופן חלוקת הקניין הרוחני במקרה של היפרדות, הרי נכון לפרש בסדר זה כחל על שלב המיזם ועד הקמת החברה. מסקנה זו נתמכת על ידי העובדה שהוסכם על הצדדים במפורש על היקף ההחזקה במניות החברה במקרה שמייסד יפרוש ערב הקמתה ולאור העובדה שהרווח שנוצר מהקניין הרוחני מגולם בשווי המניה.

במקרים אלו, בהם ההסכם לא קובע את מכלול הפרטים האופרטיביים, יש מקום לקביעת פרטים אלו בדרך של פרשנות ההסכם, בין אם פרשנות הנובעת מאומד דעתם של הצדדים כצדדים סבירים והוגנים, ובין בדרך של השלמת פרטים בהתאם למנגנון הקבוע בחוק החוזים.

במקרה זה, הוחלט כי אומד דעתם של הצדדים מצביע על כך שמשהוקמה החברה הקניין הרוחני יישאר בידיה.
.

(ה”פ 26834-07-14 רומר טרוול בע”מ נ’ עו”ד גל נבו)

_____________________________________________________________

      1. מחלקה כלכלית, מחוזי ת”א/ אתר אינטרנט לצורך גיוסי הון אינו פטור מפרסום תשקיף

נפסק כי עד שהסדרה העתידית בעניין “מימון המונים” תיכנס לתוקף לא ניתן להציע לציבור הצעות לגייס הון בדרך זו ללא פרסום תשקיף, אלא בכפוף לחריגים הקבועים בחוק ניירות ערך.

מדובר בערעור של חברה המפעילה אתר אינטרנט אשר סיפק תשתית שאפשרה ליזמים ולחברות לבצע גיוסי הון בהיקפים קטנים ללא תשקיף ממספר משקיעים שמספרם לא יעלה על 35, תוך הצגת התאגידים המגייסים באופן בו כל משקיע פוטנציאלי יוכל לעיין בפרטי ותנאי ההצעה של ניירות הערך שלהם. הערעור הוגש על החלטת הרשות לניירות ערך להורות לאתר לחדול מפעילותו במתכונתה הנוכחית, בטענה שהיא המהווה הפרה של האיסור בחוק ניירות ערך על הצעת ניירות ערך לציבור ללא תשקיף וזאת, לאחר שפעילות האתר אושרה בעבר על ידי הרשות. הרקע לעתירה היא חקיקתו של חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע”ו-2015, אשר תיקן את חוק ניירות ערך ובמסגרתו צומצם פטור קיים מחובה לפרסום תשקיף בגין פרסום כללי על כוונה להציע ניירות ערך ואשר מכוחו פעל האתר. הרשות דרשה מהאתר להפסיק את פעילותו במתכונתה הנוכחית משום שאינה עומדת בתנאי הפטור לאחר שצומצם. עם זאת, לחוק הנ”ל התווסף פטור נוסף לפרסום תשקיף העוסק באפשרות של “מימון המונים”, אך אשר התקנות הנלוות לו טרם אושרו על ידי הכנסת ולכן ההסדר שבפטור זה לא נכנס לתוקף. השאלה שהתעוררה היא האם כניסתו לתוקף של הצמצום לפטור מכוחו פעלה החברה הותנה בכניסתו לתוקף של ההסדר המתיר ביחס למימון המונים, כך שהאתר יוכל להמשיך ולפעול בתקופת הביניים.

בית המשפט קבע כי לא קיימת תלות בין הסעיפים כך שתחולתו של התיקון המצמצם את הפטור מפרסום לתשקיף אינו מותנה בכניסתו לתוקף של ההסדר ביחס למימון המונים.

בנוסף, נדחתה טענת החברה כי יש לפרש את החוק באופן שיאפשר את המשך פעילותו של מי שכבר פעל בתחום עד להתקנת התקנות. על כן האתר לא יוכלו להמשיך ולפעול במתכונתם הנוכחית ויהיה צורך להמתין לכניסתו לתוקף של ההסדר החדש ביחס ל”מימון המונים” התלוי בהתקנת התקנות הנדרשות.

(עתמ (ת”א) 18700-04-16 אקזיטוואלי בע”מ נ’ רשות ניירות ערך)

_____________________________________________________________

      1. מחוזי ת”א/ חיוב דירקטורים בהשבת כספים לקופת החברה בגין חלוקות אסורות של דיווידנד

דירקטורים חויבו להחזיר לקופת החברה דיווידנדים שחולקו בניגוד למבחנים הקבועים בחוק החברות ביחס לחלוקת דיווידנד.

במקרה דנן בית המשפט התבקש לחייב דירקטורים בהשבת סכומי דיווידנדים שחולקו ולהטיל עליהם חיוב אישי בגובה מלוא חובותיה של החברה, בנימוק שהחלוקות האסורות הביאו לקריסתה.

נקבע, כי חלוקת דיבידנד חייבת לעמוד במבחן כפול ומצטבר: מבחן הרווח, שהינו מבחן חשבונאי-טכני, ומבחן יכולת הפירעון, שהינו מבחן מהותי שנועד להבטיח שהחלוקה לא תפגע ביכולתה של החברה לעמוד בחיובים כלפי נושיה. די בקיומו של חשש סביר בדבר יכולת עמידתה בחבויותיה על מנת שהחברה לא תעמוד במבחן יכולת הפירעון והחלוקה תהא אסורה. גם אם החברה לא צפויה להימצא בחדלות פירעון מאזנית, כלומר, יש לה עודף נכסים על פני התחייבויות, אסור לה לחלק דיבידנד אם יש חשש שתיקלע עקב כך למצב של חדלות פירעון תזרימית שלא תאפשר לה לפרוע את חובותיה השוטפים בהגיע זמן פירעונם. בדיקת סבירות ההחלטה תעשה בהתאם למידע שעמד לרשותם של הדירקטורים טרם קבלת ההחלטה בזמן אמת, ולא בדיעבד.

חלוקה אסורה עלולה להביא לחיובו של דירקטור בתשלום פיצויים לחברה בגין הנזק שנגרם לה, הן מכח דיני הנזיקין (עוולת הרשלנות בגין הפרתה של חובת הזהירות של הדירקטורים) והן מכח דיני החוזים (הפרתה של חובת האמונים לחברה כמוה כהפרת חוזה). הנזק הישיר לחברה במקרה כזה הוא הסכום של החלוקה האסורה, שנגרע מקופתה של החברה. נזק אפשרי נוסף הוא נזק תוצאתי בגובה כלל חובות החברה, ככל שקיים קשר סיבתי בין החלוקה האסורה לבין קריסתה.

הכלל הוא שאם דירקטור הפר את חובת הזהירות התהליכית, קרי, את החובה לדרוש ולקבל מידע מספק ומהותי בטרם קבלת החלטה כלשהי, הנטל להוכיח כי תוכן ההחלטה היה סביר וכי היא לא הסבה לחברה נזק עובר אל שכמו של הדירקטור. לפיכך, כיוון שהדירקטורים לא בדקו את יכולת הפירעון של החברה הועבר אליהם הנטל להוכיח שהחלוקות היו סבירות בנסיבות העניין ולא נגרם לחברה נזק.

בנוגע לאחת החלוקות נקבע כי על אף שהדירקטורים לא בחנו את יכולת הפירעון בהתאם למבחנים וכלל לא נערך בכך דיון, הם לא חויבו להשיב את סכום החלוקה משום שלא נמצא שבעת קבלת ההחלטה ועל יסוד המידע שעמד בשעתו בפני הדירקטורים, היה חשש סביר שהחברה לא תעמוד בפירעון חבויותיה בהגיע מועד קיומן. ביחס לשאר החלוקות נקבע כי מבחן יכולת הפירעון לא התקיים ולפיכך מדובר בחלוקות אסורות. צוין, כי כאשר מדובר בחברה ציבורית שבה בעל השליטה הוא גם דירקטור ומנכ”ל, מוטלת חובת זהירות מוגברת על הדירקטורים בתור שומרי הסף, על מנת להימנע מקבלת החלטות שתכליתן העיקרית היא לשרת את האינטרס של בעל השליטה.

כיוון שנקבע כי לא התקיים קשר סיבתי בין קריסתה של החברה לבין החלוקות האסורות לא הוטלו על הדירקטורים אחריות בגין כלל חובות החברה אלא רק בגין סכום החלוקות האסורות שאישרו כדירקטורים בסך של כ-20 מיליון ₪.

(פרק (ת”א) 3421-01-15 עו”ד רענן קליר מתוקף תפקידו על-פי סעיף 17 להסדר הנושים למיצוי זכויות של החברה והנושים נ’ ד”ר שמחה סדן)

_____________________________________________________________

      1. מחוזי ירושלים/ טובת חברה אשר הינה חלק מאשכול חברות

נקבע כי כאשר בודקים אם החלטה נעשתה לטובת החברה אשר מהווה חלק מאשכול של חברות, ניתן לבדוק לא רק טובת החברה המסויימת, אלא גם את טובת קבוצת החברות אליה החברה משתייכת.

פסק הדין דן בבקשה מטעם המנהל המיוחד של קבוצת חברות בפירוק שטען שעסקאות שיעבוד, ערבות וקיזוז שנעשו בין אחת החברות באשכול לבין הבנק לטובת הבטחת חובותיהן של חברות אחרות באשכול חסרות תוקף, בין השאר, עקב כך שלא נעשו לטובת החברה.

במקרה זה, כל הקבוצה היוותה עסק כלכלי אחד אשר עסק בתחום הבנייה. לשם כך החברות כולן היו צריכות אשראי ובעל השליטה נדרש להעמיד בטחונות מסוגים שונים. אחת הדרכים שאפשרו לבעל השליטה להעמיד את הביטחונות הייתה באמצעות ניוד נכסים בין החברות השונות, דבר שהטיב עם כל הקבוצה. מטרת אשכול החברות הייתה לאפשר לחברות ליהנות מגב כלכלי איתן ומהסתמכות הדדית. הקמת הקבוצה נבעה בין היתר מרצונן של חברות להיות מגובות כלכלית על ידי חברות אחרות.

נקבע כי יש לתת משקל ל”תיאוריית הקונצרן” לפיה יש להתחקות לא רק אחר טובת החברה הספציפית בקבוצה, אלא גם אחר טובת קבוצת החברות אליה החברה משתייכת. הפרדה בין החברות בקבוצה היא מלאכותית וקשה עד שבלתי אפשרי לטעון כי יש להבחין בין טובתה של חברה אחת בקבוצה לבין טובתה של הקבוצה כולה. סביר היה שכל החברות תמכו אחת באחרת בגיוס אשראי, בהעמדת ערבויות הדדיות ובניהול עסקיהן המשותפים וזאת תוך קידום תכלית קבוצת החברות לאפשר לכל החברות ליהנות מגיבוי כלכלי. בית המשפט קבע כי בנסיבות בהן עסקי קבוצת החברות כולה התנהלו כחטיבה אחת, והיחסים ההדדיים בין כל החברות היו הדוקים עד כדי קשרים בלתי ניתנים לניתוק, אין לראות בטובת חברות האחרות בתוך הקבוצה כדבר שלילי לחברה.

בקשתו את המנהל המיוחד לחייב את הבנק להשיב את הכספים נדחתה.

(פרק (י-ם) 16739-08-14 עו”ד יצחק מולכו, מנהל המיוחד של חברת חפציבה הנדסה ובניין (2006) בע”מ (בפירוק) נ’ בנק מזרחי טפחות בע”מ)

_____________________________________________________________

      1. ביה”ד האזורי לעבודה/ גילו המבוגר של עובד כשיקול נגד פיטורי

נקבע, כי במקרה של פיטורי עובד מבוגר, נדרשת התייחסות חיובית לגילו של העובד בעת קבלת החלטה על סיום העסקה, ולא התייחסות שלילית.

במקרה זה, בית הדין לעבודה עסק במקרה בו פוטרה עובדת מבוגרת כחלק מהליך של צמצומים והתייעלות בחברה לאחר שהתפקיד המסוים שהוגדר לעובדת בוטל וזאת למרות שהעובדת ידעה לבצע היטב את רוב המטלות שמבוצעות במחלקה שלה. על מנת לנסות לפתור את הסכסוך שנוצר לאחר הפיטורים, המעסיקה הציעה שלוש הצעות עבודה שונות בתחומים ובמקומות שונים, אשר נדחו על ידי העובדת. הצעה נוספת הוצעה על ידי המעסיקה לעבודה במשרה חלקית בתפקיד דומה לזה שבו הייתה מועסקת בו, אך המו”מ על התנאים לא צלח. העובדת טענה, בין השאר שפיטוריה נבעו מגילה המבוגר, בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

בית הדין פסק, שהזכות הבסיסית של המעסיק לשכור ולפטר עובדים כרצונו כחלק מהפררוגטיבה הניהולית שלו אינה מוחלטת. פיטורי עובד נוכח עלויות שכר בשל זכויות שצבר, היא למעשה פיטורין מחמת גיל תוך הפליה פסולה. מספיק שהשיקול המפלה היה אחד השיקולים בקבלת ההחלטה כדי להכתים את ההחלטה כולה, גם אם נלוו אליו שיקולים ענייניים. בית הדין קבע כי נדרשת התייחסות “חיובית” לגילו של העובד בעת קבלת החלטה על סיום העסקה, ולא שלילית. העדר ההתייחסות לתרומת העובדת למקום העבודה, לרבות הוותק שצברה (דבר שהיה אמור להיות שיקול לטובתה) ומידת הצלחתה בתפקיד עלול להוות הפליה על רקע גיל.

בית הדין הוסיף שדווקא מאחר שמדובר בפיטורי צמצום שאינם נובעים מהתנהגות העובדת אלא מצורך ארגוני של המעסיקה היה על המעסיקה לשקול את גילה לכף זכות ואין די בכך שגילה של התובעת לא שימש שיקול שלילי. העדר התייחסות לשיקול (או התייחסות אליו כ”שיקול ניטרלי”) מכתים את ההחלטה בהפליה.

בית הדין קבע לבסוף שהמעסיקה לא הרימה את הנטל הראייתי המוטל עליה להוכיח שההחלטה לפטר את העובדת לא הייתה נגועה בהפליה עקב גילה. נקבע שיש לחייב את הנתבעת בפיצוי שהוא ברף העליון שנקבע בפסיקה – שכר התובעת לתקופה של 12 חודשים ובנוסף 50,000 ₪ כפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בשולי הדברים, לעובדת במקרה זה היו נסיבות מיוחדות ואישיות, למעט הגיל, אשר יכול והשפיעו על גובה הפיצוי שנקבע.

(סעש (ת”א) 49821-01-16 בת שבע שמחי נ’ מוצרי מעברות בע”מ)

_____________________________________________________________

מטרת הידיעון היא להפנות את תשומת לב הקורא למהותם הכללית של הנושאים המוצגים בו. הידיעון אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואינו מהווה חוות דעת מטעמנו.