ידיעון 64- 15 נובמבר 2017

 

Print This Page

הידיעון המשפטי

אנו שמחים להגיש לכם ידיעון נוסף ממשרדנו, הסוקר בקצרה מספר נושאים בהם חלו לאחרונה חידושים:

    • זכות עמידה עצמאית לחברה בעת ניהול תביעה נגזרת
    • השפעת התנהלות של בעל מניות כנגד אינטרס החברה על תביעת חובו אחרי קריסת החברה
    • חוק העיצובים
    • הנחיות רשם מאגרי המידע בנוגע לאופן השימוש במצלמות מעקב במקום העבודה GPL
    • רגולציה חדשה של האיחוד האירופי להגנה על פרטיות מידע אישי (GDPR)

אם ברצונכם לקבל מידע נוסף בנוגע לאמור בידיעון זה, אנא פנו לאיש הקשר שלכם אצל הצוות המשפטי שלנו, או ליורם שיוו
בדוא”ל yoram@sask.co.il; טל’ 03-6074777.

באפשרותכם לעיין בידיעונים המשפטיים הקודמים באתר האינטרנט של משרדנו, בכתובת www.sask.co.il.

בברכה,

שריר, שיוו ושות’

__________________________________________________________________________

      1. עליון/ זכות עמידה עצמאית לחברה בעת ניהול תביעה נגזרת

בית המשפט העליון קבע כי במקרים מסוימים לחברה יש זכות עמידה עצמאית בשלב ניהול התביעה הנגזרת, בנפרד מהתובע הנגזר, אך זאת רק כאשר מהלך מסוים שנקט בו התובע הנגזר יגרום בסבירות גבוהה וממשית לנזק חמור ובלתי-הפיך לחברה.

הליך התביעה הנגזרת מאפשר למי שאינו החברה (בדרך כלל בעל מניות) להגיש תביעה בשם החברה מקום שהאורגנים המוסמכים של החברה נמנעים, משום שהם נמצאים בניגוד עניינים, מהגשת תביעה או נקיטת פעולה אחרת לאכיפת זכויותיה של החברה כלפי צד ג’ (בדרך כלל נושא משרה או בעל שליטה בחברה). את הליך התביעה הנגזרת ניתן לחלק לשני חלקים: (א) שלב אישור התביעה הנגזרת – בו יש לחברה זכות עמידה עצמאית להשיב על עצם טענות התובע הנגזר ולשכנע את בית המשפט כי לא מוצדק להעניק לתובע את הזכות לתבוע בשם החברה; ו (ב) שלב ניהול ההליך – אשר מתרחש רק במידה והבקשה להגשת התביעה הנגזרת מאושרת על ידי בית המשפט. בשלב זה נכנס התובע הנגזר לנעלי החברה וניתנת לו הזכות לתבוע בשם החברה צד ג’ כלשהו ולפעול בשמה, מבלי שהחברה תהא מעורבת בניהול התביעה ובייצוגה.

השאלה שעלתה בפסק הדין היא האם בשלב ניהול הליך התביעה הנגזרת, יש לחברה זכות עמידה עצמאית במצבים מסוימים, או שמא היא מיוצגת בשלב זה על ידי התובע הנגזר בלבד.

בית המשפט העליון קבע כי יש לחברה זכות עמידה עצמאית בשלב ניהול התביעה. ככל שהדבר מתייחס לניהול התביעה הנגזרת, נתונה הסמכות באופן בלעדי לתובע הנגזר. אולם, ככל שהדבר מתייחס לפעילותה השוטפת של החברה ממשיכים האורגנים המוסמכים להיות אלו אשר מייצגים את האינטרסים של החברה.

בית המשפט העליון ציין כי החברה אינה צד ג’ רגיל לתביעה הנגזרת, אלא בדרך כלל בעלת עניין בכישלונה. הדרך להתמודד עם החשש הממשי מפני נקיטת הליכי סרק על ידה במטרה לסכל את ניהול התביעה אינה באמצעות שלילת מעמדה העצמאי בשלב ניהול ההליך, אלא על ידי הצבת רף גבוה בבואה לערער על אופן ניהול התביעה על ידי התובע הנגזר. בית המשפט הסביר את קביעתו בכך שהתובע הנגזר אינו טורד עצמו בעניינים הקשורים לפעילות החברה השוטפת, אלא בהצלחת התביעה בלבד, וכן כי בשלב ניהול התביעה לא נשקל הסיכון שיכול לנבוע לחברה מעצם ניהול התביעה. נקבע כי החברה אינה רשאית להעלות בשלב ניהול התביעה טענות שמשמעותן הן כי הדיון בתביעה כשלעצמו יסב לה נזק, אלא אך ורק טענות לגבי אופן ניהול התביעה על ידי התובע הנגזר. בית המשפט מדגיש כי אין מדובר במעמד עצמאי וקבוע, והוא מצטמצם רק למצבים בהם אופן ניהול התביעה עשוי לפגוע באינטרסים של החברה; לדוגמא: מצבים שבהם חשיפת מסמך המצוי בידי החברה וחיוני להוכחת התביעה, עשוי לגרום לחברה נזק במישורים אחרים (כגון טרפוד עסקה חשובה) אשר יעלה על התועלת שתצמח לחברה מגילויו.

לצד הקביעה כי לחברה יש זכות עמידה עצמאית בשלב ניהול התביעה הנגזרת, בית המשפט קבע כי יש להציב בפניה רף גבוה בבואה לערער על אופן התנהלותו של התובע הנגזר. לא כל חשש או נזק יצדיקו התערבות שיפוטית ועליה להראות כי מהלך מסוים שנקט התובע הנגזר יגרום לה בסבירות גבוהה וממשית נזק חמור ובלתי-הפיך.

כמו כן, נקבע כי החברה מחויבת לשתף פעולה עם התובע הנגזר ואין הוא נדרש לשכנעה כי פעולותיו או בקשותיו חיוניות או רלוונטיות לניהול ההליך. לתובע הנגזר שיקול דעת בלעדי בקשר לכך, וביכולת החברה לפנות לבית המשפט רק כאשר יש בפעולה הננקטת כדי להסב לה נזק כאמור. בנוסף, נקבע כי החברה זכאית לקבוע את זהות הגורם מטעמה שיבוא במגע עם התובע הנגזר.

(רעא 729/17 אפריקה ישראל להשקעות בע”מ נ’ אפריקה ישראל להשקעות בע”מ)

_____________________________________________________________

      1. מחוזי/ השפעת התנהלות של בעל מניות כנגד אינטרס החברה על תביעת חובו אחרי קריסת החברה

פסק דין זה נוגע למספר ערעורים על הכרעת הנאמנים של התמח”ת, חברה בפירוק שבבעלותה נכסים במבנה התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב (“התמח”ת”), בתביעת החוב שהגישה חברת נצבא (“נצבא”). הדיון עסק במעמד החובות של התמח”ת לנצבא, שהייתה בעלת השליטה בה ולטענתה, נושה מובטחת שלה. בעת השתלטותה על התמח”ת, נצבא ביצעה מספר מהלכים שהעלו את חשד בית המשפט שמא מטרתה הנסתרת הייתה להוביל לקריסת התמח”ת ולרכישתה מחדש לאחר הליך חדלות פירעון.

נצבא טענה כי בזמן אמת האמינה ביכולתה לשקם את התמח”ת ולפרוע את כל חובותיה, לרבות חובותיה לבעלי המניות. למרות שהוכח כי מהלכים אלה הניבו רווח משמעותי לנצבא גם מבלי להתחשב בקריסת התמח”ת, בית המשפט הגיע למסקנה כי נצבא התנהלה שלא בתום לב. נצבא לא האמינה ביכולת של התמח”ת להשתקם או שלא הייתה מעוניינת בשיקומה. המהלך המשולב של נצבא היה ביצוע שלוש עסקאות שביססו את שליטתה ואת מעמד נשייתה שאפשר לה לפתוח בהליכי חדלות פירעון כנגד התמח”ת בעיתוי שנקבע על ידה. חדלות הפירעון אפשרה לנצבא להגיש הצעה לרכישת התמח”ת או נכסיה במחיר מופחת.

בית המשפט ציין כי בתיק זה נתגלו נסיבות חריגות שמתיישבות עם החלטתו להדחות חלק מרכיבי החוב (זאת אומרת, להסיט חובות לסוף תור הנשייה, כך שיהיו קודמים בתור רק לבעלי המניות). ראשית, נצבא הפעילה את התמח”ת ב”מימון דק”, קרי מימון באמצעות חוב ללא השקעה הונית בהיקף מתאים. נצבא טענה שנכסי הנדל”ן של התמח”ת העמידו את הונה העצמי במצב מספק מבחינת מבחני “מימון דק”, אך בית המשפט קבע כי המבחן של המימון הדק הוא מבחן תזרימי בעיקרו ונכסי הנדל”ן לא היו נזילים דיים. למרות שהאפשרות הזאת קיימת במקרים חמורים של מימון דק, הדיון בהרמת המסך בפסק הדין הוגבל להדחיית החוב ולא התרחב להרמת מסך מלאה בין נצבא לתמח”ת שהייתה מחייבת את נצבא בחובותיה של התמח”ת. שנית, על אף מצבה הכלכלי הרעוע של התמח”ת, החליטה נצבא להשקיע ברכישת חובותיה המובטחים ולא בהון החברה. רכישה זו יצרה “עיוות עסקי” בכך שנצבא הייתה מצויה בניגוד עניינים פנימי כבעלת “שני כובעים” – בעלת שליטה ונושה מובטחת. לכן, הדחיית החובות הרלוונטיים היא פתרון למקרה זה בו קיימת הצדקה למעין “אפיון מחדש” של הלוואות הבעלים וראייתן כהשקעה הונית בחברה.

בית המשפט אף אימץ את העמדה לפיה יש להימנע מלהכיר בתוקפו של שעבוד הנלווה להלוואת בעלים בשל העיוות העסקי שנוצר המציב את בעל השליטה בעמדת עדיפות מוחלטת על יתר הנושים ובעלי המניות. לפיכך, הלוואת בעלים תוכל להציב את בעל השליטה בעמדת נושה לא מובטח לכל היותר.

מלבד זאת, נקבע כי נצבא הפרה את חובת האמונים שלה כלפי התמח”ת הן כנושאת משרה דה-פקטו והן כשלוחתה. בית המשפט בחן את מידת המעורבות המהותית של נצבא בהחלטות החברה. נקבע כי היה בידי נצבא להשפיע באופן מהותי על הכוונת ענייניה של התמח”ת. בדומה לכך, נמצא כי התנהגות התמח”ת עולה לכדי הרשאה רחבת ידיים לנצבא לנהל את עסקיה של התמח”ת, דבר המקים בין החברות יחסי שולח-שלוח. מפסק הדין עולה כי נצבא נטרלה את דירקטוריון התמח”ת ממעורבות בפעילות עסקית מהותית, יצרה בפני התמח”ת מצגי שווא והפרה כלפיה את חובות הגילוי ותום הלב. נקבע כי, בפועל, נצבא פעלה לטובת עצמה, תוך ניסיון להגיע להסדר עם בנק דיסקונט לרכישת חוב התמח”ת במחיר מופחת (שעמד על פחות מ-75% מהיקף החובות המקורי), כפי שאכן קרה בפועל.

מתוך שבע תביעות החוב של נצבא, בית המשפט קיבל שתיים, הדחה שלוש ודחה (ביטל) לחלוטין שתיים.

(פרק 25351-01-12 התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע”מ נ’ נצבא החזקות 1995 בע”מ)

_____________________________________________________________

      1. חקיקה/ חוק העיצובים

ב-26 ביולי 2017 עבר בכנסת חוק העיצובים, התשע”ז-2017 (“החוק“), אשר ייכנס לתוקף ב-7 באוגוסט 2018. החוק יוצר הסדר מקיף ועדכני אשר יחול על עיצובים במדינת ישראל ויחליף את ההסדר הקיים בפקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924.

החוק נועד לחול בתחום התעשייתי והוא עוסק בהגנה על עיצוב של מוצרים שנועדו למסחור ולצריכה.

לפי החוק, ניתן לרשום “עיצוב” אם הוא חדש ובעל אופי ייחודי בהתאם לדרישות החוק. רישום העיצוב ייתן הגנה בת 25 שנים על העיצוב ושמירת זכויות (למשל זכויות ייצור, מכירה, השכרה וכו’).

אחד השינויים המרכזיים בחוק הוא הדרישה שהחידוש העיצובי יהיה הגלובלי. דרישה זו באה במקום הדרישה בהסדר הקיים שהחידוש העיצובי יהיה מקומי (לצורך רישום העיצוב אצל רשם העיצובים). כלומר בשונה מבעבר, החוק החדש דורש שהעיצוב לא פורסם גם מחוץ לישראל (לרבות באמצעות האינטרנט).

חידוש חשוב נוסף הוא הגנה על עיצוב לא רשום. על פי החוק, עיצוב לא רשום יהיה זכאי להגנה, בכפוף למספר דרישות מצטברות. עצוב לא רשום העומד בדרישות החוק יקבל הגנה בת 3 שנים החל מרגע פרסומו.

(חוק העיצובים, התשע”ז-2017)

_____________________________________________________________

      1. חקיקה/ הנחיות רשם מאגרי המידע בנוגע לאופן השימוש במצלמות מעקב במקום העבודהGPL

ב-17 באוקטובר, 2017, רשם מאגרי המידע פרסם הנחיות חדשות המבהירות את אופן השימוש במצלמות מעקב במקום העבודה ובמסגרת יחסי עבודה.

ההנחיות החדשות מבהירות את עמדתו של הרשם במקרים בהם השימוש במצלמות אבטחה נעשה בהקשר של יחסי עבודה, בין במרחב הציבורי ובין במקומות עבודה אחרים שאינם “רשות הרבים” במובנה הקלאסי ואינם פתוחים לציבור הרחב.

במסגרת ההנחיה פורסמו קווים מנחים הקובעים את גבולות המותר והאסור בשימוש במצלמות מעקב. זאת על מנת לסייע למעסיקים לבצע שימוש במצלמות אבטחה בכפוף לדרישות החוק.

הנחיית הרשם מדגישה כי זכותו של מעסיק להשתמש במצלמות מעקב במקום העבודה כפופה לחובות הסבירות, המידתיות, תום הלב וההגינות. שימוש המעסיק במצלמות מעקב מוגבל למטרות לגיטימיות הרלוונטיות למקום העבודה ורק במידה שלא עולה על הנדרש לשם כך.

בין היתר, לפי הנחיות הרשם, אין לבצע צילומי סתר של עובדים, גם אם התקבלה מהם הסכמה עקרונית. ההנחיות מדגישות כי על המעסיק ליידע את העובדים על פעילותן של מצלמות מעקב ועל זכויותיהם של העובדים בקשר לכך.

(הנחיות רשם מאגרי המידע מס’ 17/5)

_____________________________________________________________

          1. רגולציה חדשה של האיחוד האירופי להגנה על פרטיות מידע אישי (GDPR)

באפריל 2016 אומצה על ידי האיחוד האירופי אסדרה (רגולציה) חדשה להגנה על פרטיות מידע אישי (General Data Protection Regulation, להלן “ה-GDPR“) שתחליף את הדירקטיבה הנוכחית בעניין הגנת הפרטיות (Data Protection Directive, להלן “הדירקטיבה“), החל מ- 25 במאי, 2018. ה-GDPR נוקטת בגישה מחמירה יותר מזו שנקטה בה הדירקטיבה בעניין החובות המוטלות על הגורמים הרלוונטיים ואכיפתן.

מיום כניסתה לתוקף, תחול ה-GDPR גם על חברות שאוספות ו/או מנהלות מידע אישי בנוגע לתושבי האיחוד האירופי אגב אספקת שירותים או מוצרים לתושבי האיחוד (אם בתשלום ואם ללא תשלום) ועל חברות שמנטרות התנהגות של תושבי האיחוד אם אותה התנהגות מתרחשת בתוך האיחוד האירופי. חברה זרה שעוסקת באחת מהפעילויות האמורות בנוגע לתושבי האיחוד האירופי תחויב למנות נציג בתחומי האיחוד על מנת לאפשר לתושבי האיחוד עליהם נאסף מידע אישי (להלן “נושאי המידע“) לפנות אליו לצורך מימוש זכויותיהם, כפי שיפורטו בהמשך.

כמו הדירקטיבה, גם ה-GDPR משמר את ההבחנה בין בעל השליטה במידע (Data Controller), אשר קובע את מטרת איסוף המידע האישי וכיצד המידע ייאסף ויעובד, ומעבד המידע (Data Processor), אשר מעבד את המידע האישי בשמו של בעל השליטה; אולם חברה יכולה להיחשב גם בעל השליטה וגם מעבד המידע.

הסכמת נושא המידע (זאת אומרת, האדם שהמידע עליו נאסף), על פי ה-GDPR, צריכה להינתן באופן חופשי, מודע וחד משמעי, לצורך מטרה מסוימת ועליה להיות ניתנת לביטול באופן פשוט. הסכמה יכולה להינתן בכתב, אמצעי אלקטרוני או בעל פה, או באמצעות לחיצה על תיבת סימון באתר אינטרנט. שתיקה, הסכמה כללית לתנאי שימוש או תיבת סימון שמסומנת כברירת מחדל ([√]) לא יהוו הסכמה על פי ה-GDPR.

אינטרס לגיטימי לעיבוד מידע אישי יכול להוות תחליף לקבלת הסכמה מנושא המידע, אולם ה-GDPR אינה מגדירה איזה אינטרס יכול להיחשב כאינטרס לגיטימי לצורך זה. דוגמאות ספציפיות אשר מוזכרות ב-GDPR כוללות בין היתר: סיטואציה בה נושא המידע הוא לקוח או ספק שירותים של בעל השליטה במידע, מניעת הונאה, שיווק ישיר, העברת מידע בתוך קבוצת חברות לצרכים אדמיניסטרטיביים, אבטחת מידע, לרבות מניעת גישה בלתי מורשית למערכות מידע ועצירת התקפה ומניעת נזק למחשבים ומערכות תקשורת.

דוגמאות לזכויות אשר מעניקה ה-GDPR לנושאי המידע:

  • הודעה על איסוף מידע אישי – על בעל השליטה במידע לתת לנושאי המידע הודעה אשר תכלול בין השאר: זהות ופרטי התקשרות של בעל השליטה, הסיבות לאיסוף המידע, פרטים בנוגע להעברת המידע לגורם מחוץ לאיחוד האירופי, תקופת שמירת המידע, פרטים בנוגע לזכותו של נושא המידע להתנגד לאיסוף המידע ולבטל את הסכמתו. אם המידע האישי נאסף מצד שלישי, ההודעה לנושא המידע תציין גם את אותו צד שלישי שהוא המקור למידע.
  • זכות לקבל מידע – לנושא המידע זכות לפנות לבעל השליטה בשאלה האם מידע אישי אודותיו מעובד על ידי בעל השליטה והוא אף זכאי לקבל עותק של מידע אישי זה ללא תשלום.
  • הזכות להישכח – נושא המידע זכאי לדרוש את מחיקת המידע האישי אודותיו.
  • זכות להתנגד ליצירת פרופיל התנהגותי – נושא המידע זכאי להתנגד ליצירת פרופיל התנהגותי כאשר הסיבה ליצירתו היא שיווק ישיר.

דוגמאות לחובות שמטילה ה-GDPR על בעל השליטה במידע ומעבד המידע:

  • על בעל השליטה במידע לנסח וליישם מסמכי מדיניות על מנת להבטיח שעיבוד המידע האישי נעשה בהתאם להוראות ה-GDPR.
  • אם בעל שליטה במידע / מעבד מידע הוא חברה זרה שאין לה נציגות בתחומי האיחוד האירופי, עליו למנות נציג אשר תהיה לו נוכחות במדינות שמידע אישי של תושביהן נאסף או מעובד על ידי בעל השליטה / מעבד המידע.
  • בעל השליטה במידע / מעבד המידע ישתמש באמצעים הולמים לצורך הגנה על המידע האישי.
  • במקרה של פריצה למידע אישי על מעבד המידע להודיע לבעל השליטה במידע ללא דיחוי. בעל השליטה במידע ידווח לרשות להגנת המידע הרלוונטית תוך 72 לאחר שנודע לו על אירוע שכזה.
  • בעל השליטה במידע ומעבד המידע יחויבו למנות, כל אחד, קצין הגנת מידע, אם בין היתר עיסוק הליבה של בעל השליטה במידע / מעבד המידע כולל עיבוד מידע אשר דורש ניטור שיטתי רחב היקף של נושאי מידע (למשל רשתות חברתיות או חברות שמציעות שירותי חיפוש או שיווק מותאם אישית). פרטי קצין הגנת המידע יועברו לרשות להגנת המידע ולנושאי המידע.

    העברת מידע אישי מהאיחוד האירופי למדינות אשר מחוץ לאיחוד מוסדרת בצורה דומה לזו שנקבעה בדירקטיבה, כלומר העברה יכולה להיעשות למדינות אשר נקבע לגביהן שהן מבטיחות רמה נאותה של הגנה על מידע אישי, לגורמים בארה”ב אשר ההסדר בין האיחוד האירופי לארה”ב (Privacy Shield) חל עליהם, לחברה אשר חתמה על הסכם מול החברה האירופית הקובע עמידה בדרישות הגנת פרטיות התואמות לאלה של ה-GDPR, ולחברות שהן חלק מקבוצת חברות בינלאומית אשר מדיניות העברת המידע שלה אושרה על ידי האיחוד האירופי.

    ישראל נמצאה כמבטיחה רמה נאותה של הגנה על מידע אישי תחת הדירקטיבה, אך תחת ה-GDPR תידרש בחינה מחודשת של אישור זה ולכן האישור יעמוד בתוקפו עד אשר יתוקן, יבוטל או יוחלף על ידי האיחוד האירופי.

    לצורך אכיפת הכללים האמורים לעיל, ה-GDPR קובע את גובה הקנס המקסימלי שניתן להטיל על הפרות מסוגים שונים, אולם שיקול הדעת האם להטיל קנס ובאיזה סכום נותר בידי רשות הגנת הפרטיות בכל מדינה. קנס של עד 10,000,000 אירו או 2% מסך המחזור השנתי הגלובלי של חברה מפירה, לפי הגבוה מבין השניים, יוטל על הפרות הכוללות בין היתר: אי מינוי נציג לחברה זרה שאין לה נציגות בתחומי האיחוד האירופי, אי שמירת תיעוד של עיבוד מידע, אי יישום אמצעים לאבטחת מידע, הימנעות מדיווח על פריצה למידע, הפרת החובה למנות קצין הגנת מידע. קנס של עד 20,000,000 אירו או 4% מסך המחזור השנתי הגלובלי של חברה מפירה, הגבוה מבין השניים, יוטל על הפרות הכוללות בין היתר: הפרת התנאים למתן הסכמה של נושאי מידע, הפרת ההוראות בעניין העברת מידע מחוץ לאיחוד האירופי.

    _____________________________________________________________

    מטרת הידיעון היא להפנות את תשומת לב הקורא למהותם הכללית של הנושאים המוצגים בו. הידיעון אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואינו מהווה חוות דעת מטעמנו.