ידיעון 46 – 16 מאי 2013

הידיעון המשפטי

חברים,

אנו שמחים להגיש לכם ידיעון נוסף ממשרדנו, הסוקר בקצרה מספר נושאים בהם חלו לאחרונה חידושים:

  • עליון/ פער של חצי שנה בין החלטה לחלוקת דיבידנד לביצועה בפועל אינו מצריך בחינה מחדש של החלוקה
  • מחוזי/ חברה יכולה לפטור נושאי משרה מאחריות בדיעבד כל עוד הפטור אושר כנדרש והוא נוגע לעסקה שהיא לטובת החברה
  • מחוזי, מחלקה כלכלית/ חלוקת דיבידנד אינה מהווה עסקה עם בעל שליטה

אם ברצונכם לקבל מידע נוסף בנוגע לאמור בידיעון זה, אנא פנו לאיש הקשר שלכם אצל הצוות המשפטי שלנו, או ליורם שיוו בדוא”ל yoram@sask.co.il; טל’ 03-6074777.

באפשרותכם לעיין בידיעונים המשפטיים הקודמים באתר האינטרנט המחודש של משרדנו, בכתובת www.sask.co.il.

בברכה,

שריר, שיוו ושות’

  1. עליון/ פער של חצי שנה בין החלטה לחלוקת דיבידנד לביצועה בפועל אינו מצריך בחינה מחדש של החלוקה

בית המשפט קבע כי חלוף זמן של חצי שנה ממועד קבלת החלטה על חלוקת דיבידנד ועד החלוקה עצמה אינו מצדיק כשלעצמו בחינת חלוקה מחודשת אם בנסיבות העניין  במועד החלוקה בפועל לא חלה הרעה משמעותית במצב החברה.

חברה הלוותה לחברת האם שלה סכום של כ- 28 מיליון ש”ח. במסגרת מהלך להנפקת מניות החברה בלונדון נדרשה החברה להסדיר את פירעון ההלוואה מול חברת האם. בעקבות זאת, יזמה החברה מהלך במסגרתו חולקו לבעלי מניותיה דיבידנדים שאמורים היו לשמש את החברה האם לצורך פירעון ההלוואה. הואיל ולחברה לא היו מספיק רווחים לצורך ביצוע החלוקה והיא לא עמדה במבחן הרווח פנתה החברה לביהמ”ש (כנדרש על פי חוק החברות) בבקשה לאישור חלוקת הדיבידנד. הבקשה אושרה וחלוקת הדיבידנד בוצעה חצי שנה לאחר קבלת האישור. לאחר מכן ההנפקה לא יצאה לפועל, החברה נקלעה לקשיים ובסופו של דבר ננקטו נגד החברה הליכי פירוק. יש לציין כי רק חלק קטן מכספי ההלוואה הושב לחברה ע”י החברה האם עד לכניסת החברה לפירוק. מפרק החברה הגיש תביעה נגד חברת האם להשבת כספי הדיבידנד שחולקו בנימוק כי החלוקה היתה צריכה להבחן שוב על ידי דירקטוריון החברה ולקבל אישור נוסף בבית המשפט לאור פער הזמן של חצי שנה בין ההחלטה לחלוקה וקרות האירועים בתקופה זו (מלחמת לבנון השניה) שלטענתו הצריכו בחינה מחודשת, וזאת תוך שהוא מסתמך בין היתר על פסק הדין בעניין בזק.

בעניין בזק, שנידון בידיעון 43, דובר על חלוקת דיבידנד בסך כולל של 3 מיליארד ₪, בששה תשלומים חצי שנתיים. נקבע כי לבית המשפט הסמכות לבחון את יכולת פירעון החובות של חברה הרוצה לחלק דיבידנד, בכל שלב מהשלבים בהם אמורה להתבצע החלוקה בפועל. מכך הסיק המפרק, כי בחינת יכולת הפירעון צריכה להיעשות במועד ביצוע החלוקה בפועל או בסמוך לה וטען כי משך הזמן בין האישור לבין הביצוע, ובמיוחד ההתרחשויות כאמור, מובילים למסקנה כי צריך היה לבחון את יכולת הפירעון מחדש.

בית המשפט דחה את טענות המפרק וקבע כי לאור העובדות, לא היה שום ארוע בפרק הזמן של החצי שנה שהצריך בחינה ואישור מחדש של חלוקת הדיבידנד על ידי החברה ועל כן גם לא היה צורך בפנייה לקבלת אישור מחדש מביהמ”ש.

באשר למשמעות של עצם חלוף הזמן, קבע בית המשפט כי תקופה של חצי שנה, בנסיבות העניין היא סבירה. בית המשפט הוסיף וציין כי גם בהחלטה בעניין בזק לא ניתן לזהות קביעה ממנה עולה כי חלוף הזמן לבדו מחייב פנייה לקבלת אישור מחודש לחלוקה, ולבטח לא ניתן להבין מההחלטה כי תקופה של כחצי שנה היא בהכרח בלתי סבירה.

עוד ציין בית המשפט כי ניתן להבחין בין מקרה זה לעניין בזק גם מהטעם שכאן מדובר בתביעה על חלוקה שהתבצעה כבר ושנראה כי הנושים במועד ביצועה כלל אינם הנושים שמייצג המפרק היום. עניין בזק עסק בבקשה של נושי החברה למניעת אישור לחלוקה שטרם התבצעה ועל כן היתה משפיעה עליהם במישרין.

(ע”א 2080/12 עו”ד משה גל-אור (גלר) נ’ גיבור ספורט אחזקות בע”מ)

  1. מחוזי/ חברה יכולה לפטור נושאי משרה מאחריות בדיעבד כל עוד הפטור אושר כנדרש והוא נוגע לעסקה שהיא לטובת החברה

בית המשפט קבע שמותר לחברה לפטור נושאי משרה מאחריות בגין הפר חובת זהירות גם לגבי פעולות שנעשו בעבר להבדיל מהמקרה הרגיל של פטור מראש. התנאי לכך הוא שהפטור יאושר כנדרש ויהיה לטובת החברה.

בית המשפט קיבל בקשה ואישר תביעה נגזרת (ע”י בעלי מניות בחברה) נגד דירקטורים בחברה ומנכ”ל החברה. בבקשה נטען כי רשלנות הדירקטורים והמנכ”ל בחברה בעת אישור עסקאות לרכישת שתי חלקות מקרקעין, גרמו נזק לחברה ובכך הפרו את חובת הזהירות כלפי החברה. נושאי המשרה טענו כי לאור העובדה שהחברה פטרה אותם מאחריות לאחר מעשה אין אפשרות לתבוע אותם בגין התרשלות בהליך תביעה נגזרת שהוא הליך הנעשה בשם החברה.

בית המשפט קבע כי חברה רשאית לפטור נושאי משרה מאחריות לנזק שגרמו לה בדיעבד כתוצאה מהפר חובת זהירות וכן לקבוע הסדרי שיפוי לטובתם. במקרה זה התעוררו ספקות ביחס לשאלה אם הפטור שניתן לנושאי המשרה עומד בהוראות חוק החברות בשני היבטים: אופן האישור ומבחן טובת החברה. בית המשפט קבע שהליך אישור כתבי הפטור לא עמד בדרישת הגילוי ובפרט, לא גולה מידע מהותי בדבר הקשיים שהיו ידועים לגבי עסקאות המקרקעין לאסיפת בעלי המניות בטרם אישור הפטור. כמו כן, לגופו של עניין מתעורר חשש כי ההחלטה בדבר שחרור הדירקטורים ומנכ”ל החברה מאחריותם לפעולות העבר, הייתה, כבר בעת קבלתה, עסקה שפגעה במובהק בטובת החברה.

(תנ”ג 11266-07-08 שטבינסקי נ’ פסיפיקה אחזקות בע”מ ואח’)

  1. מחוזי/ מחלקה כלכלית/ חלוקת דיבידנד אינה מהווה עסקה עם בעל שליטה

בית המשפט קבע כי חלוקת דיבידנד  לבעל שליטה ולבעלי מניות אחרים אינה מהווה עסקה עם בעל שליטה כהגדרתה בחוק החברות ולכן היא גם לא מחייבת הליכים הנדרשים באישור עסקה עם בעל שליטה.

במקרה זה, בעל שליטה רכש שליטה (מעל 50% מהמניות) בחברה ציבורית (פרטנר) דרך חברה ציבורית אחרת בשליטתו (סקיילקס) וזאת תוך שימוש בהלוואות. לאחר הרכישה החליטה פרטנר באישור ועדת הביקורת והדירקטוריון על חלוקת דיבידנדים בהיקף של 1.4 מיליארד ₪ אשר ישמשו בין השאר את סקיילקס להחזר חלק מההלוואות. לעצם החלוקה נדרשה החברה לאישור בית המשפט הואיל ולא היה לה די רווחים לביצועה ואישור זה נתקבל. בעל מניות מיעוט בחברה אשר רכש את מניותיו לאחר ביצוע הליך ההשתלטות של בעל השליטה הגיש תביעה נגד בעל השליטה (אשר שימש גם כיו”ר הדירקטוריון בחברה) ושאר חברי הדירקטוריון בחברה בנימוק כי חלוקת הדיבידנדים היוותה “עסקה חריגה” עם בעל השליטה שלו עניין אישי בה ולכן הייתה צריכה להיות מאושרת בהתאם לחוק החברות על ידי ועדת הביקורת, הדירקטוריון ובנוסף על ידי האסיפה הכללית.

בית המשפט קבע שהוראות חוק החברות לפיהן חלוקת דיבידנדים הינה בסמכות הדירקטוריון יוצרות הסדר ספציפי לעניין חלוקת דיבידנדים, אשר מחריג אותו מדרישת אישור האסיפה הכללית. כמו כן, קבע בית המשפט שחלוקת דיבידנד אינה “עסקה” כהגדרתה בחוק החברות אלא מימוש זכות קיימת של בעלי המניות מכח מניות שנרכשו בעבר. אפילו היה מדובר ב”עסקה” הרי אין היא נעשית דווקא עם בעל שליטה שהרי הדיבידנד חולק לכל בעלי המניות בהתאם לשיעור החזקותיהם בחברה. בית המשפט העיר, כי ככל שהיה מדובר בעסקה חריגה עם בעל שליטה אזי אמנם לא היה התובע צריך להוכיח קיומו של עניין אישי של בעל השליטה, אולם החברה או בעל השליטה עדיין היו רשאים להוכיח שלבעל השליטה לא היה עניין אישי בעסקה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי אין בעובדות המסוימות של המקרה ליצור לבעל השליטה עניין אישי בחלוקת הדיבידנד. בפרט העיר בית המשפט, כי העובדה שבעל השליטה התכוון לעשות שימוש בכספי הדיבידנד כדי להשיב הלוואות לבנקים לכשעצמה אינה מכריעה ואין בה לבדה כדי להראות שלבעל השליטה “זיקה עודפת” בעסקה ביחס לשאר בעלי המניות (משמע, זיקה המשפיעה באופן מהותי על שיקול דעתו של בעל השליטה ושכתוצאה ממנה הוא אינו רואה לנגד עיניו את טובת החברה).

(תנ”ג (ת”א)48081-11-11 ראובן רוזנפלד נ’ אילן בן דב)

___________________________________________________________________

מטרת הידיעון היא להפנות את תשומת לב הקורא למהותם הכללית של הנושאים המוצגים בו. הידיעון אינו תחליף לייעוץ מקצועי, ואינו מהווה חוות דעת מטעמנו.