ידיעון 47 – 15 אוגוסט 2013

Print This Page

הידיעון המשפטי

חברים,

אנו שמחים להגיש לכם ידיעון נוסף ממשרדנו, הסוקר בקצרה מספר נושאים בהם חלו לאחרונה חידושים:

  • עליון/ משמעות הביטוי “AS IS” בהסכם
  • מחוזי/כלכלי/ מעמדה של זכות סירוב ראשונה במכירה בין בעלי מניות קיימים
  • מחוזי/ החובה החלה על חברה ציבורית בפרסום הודעה בגין אי ביצוע של הצעת רכש
  • אזורי לעבודה/ תל אביב/ פיטורי עובד בשל התערבות מעסיקו הקודם
  • אזורי לעבודה/ תל אביב/ יחסי עובד-מעביד בין חברה ליזם-בעל מניות

אם ברצונכם לקבל מידע נוסף בנוגע לאמור בידיעון זה, אנא פנו לאיש הקשר שלכם אצל הצוות המשפטי שלנו, או ליורם שיוו בדוא”ל yoram@sask.co.il; טל’ 03-6074777.

באפשרותכם לעיין בידיעונים המשפטיים הקודמים באתר האינטרנט המחודש של משרדנו, בכתובת www.sask.co.il.

בברכה,

שריר, שיוו ושות’

  1. עליון/ משמעות הביטוי “AS IS” בהסכם

בית המשפט קבע כי משמעות סעיף “AS IS” בהסכם היא כי צד נוטל על עצמו את מלוא הסיכון החוזי ומוותר על כל טענת טעות או פגם בכריתה.

שני צדדים התקשרו ביניהם בהסכם לרכישת קרקע. לאחר החתימה על ההסכם גילו הרוכשים כי מתבצעת חקירה פלילית בקשר עם הקרקע, שבזמן כריתת ההסכם התנהלה כחקירה סמויה ולא הייתה ידועה לציבור. בנוסף, בשל החקירה הפלילית הוקפאו תוכניות הבניה על הקרקע ונוצר עיכוב בתוכנית הבנייה שרצו הרוכשים לבצע על הקרקע. הרוכשים פנו לבית המשפט בבקשה להצהרה כי ההסכם מבוטל בגין טעות משותפת של שני הצדדים, כאשר שני הצדדים לא ידעו על החקירה הסמויה המתנהלת בנוגע לקרקע. הרוכשים טענו, כי הגדרת רכישת הממכר “כפי שהוא” (AS IS), כשם שנעשה בהסכם, אין בה כדי להעביר לרוכשים כל סיכון חוזי באשר הוא, אלא רק סיכון שניתן היה לבדוק או לצפות את התרחשותו במועד ההתקשרות.

בית המשפט פסק כי נטילת הסיכון החוזי על-ידי הרוכשים עולה במפורש מהאמור בהסכם. הרוכשים רכשו את המקרקעין “כפי שהם” (AS IS) וויתרו על כל טענת מום, פגם או אי התאמה. סעיפים נוספים בהסכם מלמדים אף הם, כי הרוכשים ידעו שיש אפשרות ממשית שקיים מידע לו אינם מודעים, לקחו על עצמם את הסיכון לקיומו וויתרו על כל טענות כאמור, לרבות מום ופגם נסתרים. ל”קניית” הסיכון החוזי על-ידי הרוכשים גם נלוותה תמורה בדמות מחיר נמוך. השימוש בסעיף שעניינו רכישת ממכר “כפי שהוא” מקובל במיוחד בעסקאות בהן אין לצד המוכר יתרון מובהק על הצד הרוכש. הביטוי “AS IS” אינו יכול להגן על צד המטעה בכוונה, אך במקרה זה שני הצדדים היו תמי לב.

(עא 5054/11 ספיר וברקת נדל”ן (הולילנד) בע”מ נ’ עו”ד יעקב אמסטר)

  1. מחוזי/ כלכלי/ מעמדה של זכות סירוב ראשונה במכירה בין בעלי מניות קיימים

בית המשפט קבע כי ההסכמים לרכישת מניות בחברה נעשו בניגוד להסדרים בתקנון החברה ובניהם מתן זכות סירוב ראשונה. כאשר עסקת מכירת המניות היא בין שני בעלי מניות קיימים, בעל המניות הרוכש הוא בגדר “צד שלישי” על פי תקנון החברה ועל כן, העסקה כפופה למתן זכות סירוב ראשונה לשאר בעלי הזכות.

במהלך השנים 2000 – 2007 בוצעו מספר עסקאות לרכישת מניות בחברה פרטית. המכירות בוצעו בין בעלי מניות קיימים בחברה. בעל מניות, בעל זכות סירוב ראשונה, מלין כנגד אותן עסקאות. על פי התקנון, לבעל המניות עומדות שתי אפשרויות לממש את זכותו: האחת, לרכוש את כל המניות המוצעות במסגרת העסקה; השנייה, לרכוש את המניות המוצעות לפי חלקו היחסי במניות החברה. לטענת בעל המניות, נודע לו על אותן עסקאות ועל דבר קיומן רק ביולי 2007. בנוסף, טען כי אף אחת מבין העסקאות שבוצעו בשנים אלו לא דווחה לו בעת עריכתה ולא נשלחו אליו הודעות העברה בכתב כנדרש על פי תקנון החברה כדי שיוכל, אם ירצה, לממש את זכות הסירוב הראשונה הנתונה לו על פי התקנון.

בית המשפט קבע כי היות והמכירות אינן נכנסות תחת הגדרת “permitted transferee”  על פי תקנון החברה מכירות אלו בהכרח כפופות לזכות הסירוב ותחשבנה כמכירה ל”צד שלישי” הגם שמדובר במכירה לבעל מניות כשהוא צד ישיר לתקנון החברה. בעל המניות לא קיבל בזמן אמת הודעה אודות העסקאות ולא היה יכול לנצל את זכות הסירוב הראשונה המוקנית לו על פי התקנון. בהיות בעל המניות זכאי לזכות סירוב ראשונה וזו לא נתנה לו בשעתו הוא זכאי לפעול על פי הזכות כעת. זכות זו משתרעת גם על העסקאות שכללו העברת זכויות על פי הלוואה המירה הואיל והעברה זו צורפה  למניות המועברות, כעסקה אחת.

בית המשפט הבהיר שהואיל ומדובר בעסקאות לרכישת מניות שחלקן בנות עשור ויותר ובעלי המניות הנתבעים פעלו לבדם להעלאת התשואה על המניות וקידום החברה, הרי בעל המניות   התובע, שלא פעל בתקופה הרלבנטית לקידום החברה, הבא לממש את זכותו כעת אינו נושא בשום סיכון מצידו באשר לקנייה ולכן נראה כי אין זה צודק, בחלוף זמן רב כל כך, להעניק לו את  זכות סירוב ראשונה בהיקפה המירבי כפי שתקנון החברה איפשר לו. סעד שכזה, מאיין לגמרי את הסיכון האינהרנטי שבהפעלת האופציה בזמן אמת. בית המשפט התייחס להוראת סעיף 3(4) לחוק החוזים תרופות הקובע סייג לאכיפה במקרה ו”אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין” וקבע כי במקרים שאכיפה מלאה אינה אפשרית ואינה צודקת לא מן הנמנע כי תבוצע אכיפה חלקית ולכן, אכיפה שכזו תבוצע במסגרת הסעד שיינתן לבעל המניות. לבסוף קבע בית המשפט כי לזכותו של בעל המניות תעמוד האפשרות להודיע על מימוש זכות הסירוב הראשונה בעסקאות והוא יוכל לממש זכות זו על פי חלקו בהחזקת מניות החברה (pro-rata) בלבד, אך לא יוכל לרכוש את כל המניות שהוצעו במסגרת העסקאות השונות. המניות יירכשו על פי מחיר העסקה המקורית בתוספת ריבית והצמדה מיום ביצוע העסקה ועד למועד התשלום בפועל על ידי בעל המניות.

(תא (ת”א) 44733-09-11 ארז כוכבא אחזקות (1999) בע”מ ואח’ נ’ קי וסטינג בע”מ ואח’)

  1. מחוזי/ החובה החלה על חברה ציבורית בפרסום הודעה בגין אי ביצוע של הצעת רכש

בית המשפט קבע כי אמנם לא חלה על החברה חובה לפרסם הודעה על כוונה להציע הצעת רכש מלאה, אך מעת שבחרה לפרסמה חלה עליה גם החובה להודיע כי הצעת הרכש לא תבוצע.

חברה פרסמה דו”ח מיידי בדבר כוונת בעל השליטה בה להציע הצעת רכש מלאה לרכישת מניות החברה. בהודעה לא ננקב תאריך לביצוע הצעת הרכש, אך נאמר כי ההצעה תפורסם “תוך מספר שבועות”. בעקבות ההודעה בוצעו רכישות של מניות החברה ומחיר המניה עלה במשך מספר שבועות ולאחר מכן, כשנודע כי הרכישה לא תצא לפועל מחיר המניה צנח, החברה נכנסה להליך של הקפאת הליכים והמסחר במניותיה הופסק. בעלי המניות טענו כי רכשו את מניות החברה עקב הפרסום והציפייה כי הרכישה תצא לפועל וכאשר נודע לחברה כי הרכישה לא תצא לפועל היה עליה לפרסם דוח מיידי בנושא. בעקבות אי הפרסום נגרם לבעלי המניות נזק כספי בגינו דרשו פיצוי כספי מהחברה. החברה מצידה טענה בין השאר, כי היות ולא חלה עליה חובה על פי דין לדווח על הכוונה להצעת הרכש המלאה, ממילא גם לא חלה עליה החובה לדווח כי ההצעה לא תצא לפועל.

בית המשפט קבע כי כאשר ישנו אירוע צופה פני עתיד עליו דווחה החברה לבעלי המניות (הגם שלא היתה מחויבת לעשות כן) והוא לבסוף אינו מתרחש הוראות חוק ניירות ערך מטילות חובה לעדכן את בעלי המניות על כך. הימנעות החברה מלהודיע כי הצעת רכש לא תצא לפועל, מהווה הטעיה. מנהלי החברה, שידעו על ההטעיה ולא הוכיחו כי נקטו בכל האמצעים הנאותים למנוע אותה, אחראים באופן אישי לתשלום פיצויים לציבור המשקיעים, שנפגע מההטעיה. התובעים זכאים לפיצוי רק עבור מניות שנרכשו על ידם בין מועד ההטעיה לבין סיום דליפת המידע לשוק אודות ההטעיה.

(תא (ת”א) 1570-06מירב עוז נ’ ד”ר ג’ון פרבר)

  1. אזורי לעבודה/ תל אביב/ פיטורי עובד בשל התערבות מעסיקו הקודם

בית הדין קבע כי פעולת מעביד קודם הגורמת לסיכול יכולתו של עובד להתקבל לעבודה במקום חדש או להמשיך בעבודה אליה התקבל, יכול שתביא לכדי עוולה או הפרת הסכם.

עובדת עבדה כמנהלת מותג בחברה הפועלת במסחור וייצור של מותגי דמויות. העובדת חתמה על הסכם שמירת סודיות והתחייבות לאי תחרות. לאחר זמן מה התפטרה העובדת והתקבלה לעבודה בחברה אחרת שגם היא חברת מיתוג. העובדת לא הציגה את נספח “אי תחרות” לחברה האחרת וכאשר נשאלה האם חלה עליה מגבלה היא השיבה כי אין לה כל מגבלה לעבוד בחברה האחרת. לאחר זמן קצר נודע למעביד הקודם ממנו התפטרה העובדת כי היא מועסקת אצל חברה מתחרה והוא יצר קשר עם החברה האחרת. החברה האחרת הסבירה כי העובדת טענה שאין לה כל מגבלה או איסור לעבוד אצל מתחרה. המעביד הקודם טען בפני החברה האחרת כי מידע זה אינו אמת, עדכן אותה על קיומו של נספח “אי תחרות” ואף העביר אותו לעיון. עקב זאת, החליטה החברה האחרת לסיים את העסקתה של העובדת. העובדת תבעה פיצויים נזיקיים מהמעביד הקודם בשל הפגיעה בה והיותו הגורם לפיטוריה.

בית הדין ציין כי יתכן ובנסיבות מסוימות ניתן לראות במעביד קודם, הפונה למעסיק החדש של עובדו לשעבר במטרה לסלק את ההתקשרות שבין העובד לשעבר לבין המעסיק החדש, משום גרם הפרת חוזה או עוולה אחרת של פגיעה בחופש העיסוק, או אף משום הפרת חוזה העבודה עצמו. כך למשל, מקום בו המעסיק פועל בחוסר תום לב, מתוך ידיעה ברורה כי הסכם “אי התחרות” אינו אכיף ותוך יצירת מצג שווא כאילו הוא אכן מאמין ביכולתו לאכוף הסכם שכזה כשכל תכליתו היא מניעת העיסוק מהעובד לשעבר. בנסיבות כאלה, מקום בו פעולתו של המעביד גורמת לסיכול יכולתו של עובד להתקבל לעבודה חדשה או להמשיך בעבודה אליה התקבל, יכול ויש מקום לראות בכך משום עוולה או הפרת הסכם.

בית הדין קבע כי במקרה זה לא התקיימו נסיבות אלו, ולא ניתן לראות בפעולת המעביד הקודם כפעולה החורגת ממתחם הסביר והמותר לו. קל וחומר, כאשר המעביד הקודם לא איים בנקיטת הליך משפטי ומשהחלטת מנהל החברה האחרת לפטר את התובעת התקבלה מיוזמתו ולפי שיקול דעתו שלו.

(תעא (ת”א) 9519-09 שרון לוי נ’ יוקה מ.ש. בע”מ)

  1. אזורי לעבודה/ תל אביב/ יחסי עובד-מעביד בין חברה ליזם-בעל מניות

בית הדין מחק על הסף, בהעדר סמכות, תביעה של בעל מניות-יזם לתשלום שכר עבודה הגם שסיפק שרותי עבודה לחברה.

יזם, הקים בשנת 1999 חברה טכנולוגית ויחד עם שותף נוסף ניהל את החברה. פעילות החברה התנהלה החל משנת 1999 ועד לחודש מאי 2010. במהלך השנים הונפקו ליזם תלושי שכר ובנוסף, שולמו למס הכנסה ולביטוח לאומי, המיסים הנדרשים. עם זאת, כאשר היה קושי בתזרים המזומנים היזם לא משך משכורות. ביום 5.5.10 מכר היזם את מניותיו בחברה לחברה אחרת. הסיבה למכירה היתה מצבה הכלכלי הקשה אליה נקלעה החברה. נוכח מצבה של החברה, היזם לא משך משכורות במהלך השנה שקדמה למכירה. ביום 5.5.10 גם נחתם הסכם היפרדות בין היזם לחברה בו נקבע כי לצדדים לא יהיו טענות האחד כלפי השני בנושא שכר או חבויות והחברה פטרה את היזם מערבויות אישיות. ביום 8.7.10, הפקיד היזם שיק “ישן” לפקודתו על סך 47,566 ₪ לחיוב החברה, שתוארך ל 27.4.10 (היזם כתב את הצ’ק על פי זכויות החתימה שהוקנו לו לפקודתו עוד בהיותו פעיל בחברה). החברה נתנה הוראה לביטול שיק זה. לטענת היזם, בהיותו עובד החברה, סכום זה משקף שכר עבודה בגין 12 חודשים בהם לא קיבל כל תמורה בגין עבודתו. היזם טוען כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין החברה, כי הוא ביצע את עבודתו מידי יום ביומו ולכן הינו זכאי לשכר עבודה בגין החודשים בהם לא קיבל כל שכר עבור  עבודתו. החברה טענה כי התנהלותו היומיומית של היזם בחברה הייתה כשל בעלים. היזם לא היה במעמד של עובד, אלא אחד ממייסדיה של החברה.

בית הדין קיבל את טענת החברה וקבע כי היזם פעל במהלך כל תקופת ההתקשרות כמייסד החברה, כבעל מניות ומנהל בה וכי לא התקיימה בינו לבין החברה מערכת יחסים נוספת ונפרדת, כעובד החברה וכי אין אפשרות לבצע הפרדה בין פעולותיו כבעל מניות לבין פעולותיו כעובד. בין היזם לחברה לא נחתם חוזה עבודה והעובדה שהיזם ביצע עבודה עבור החברה כשלעצמה, אינה מביאה לתוצאה לפיה התקיימו יחסי עובד מעביד. בנוסף, לא היה פיקוח על עבודתו של היזם. עולה גם כי היזם חתם על נספח להסכם ההיפרדות מהחברה, בו הצהיר: “כי לא התקיימו בינו לבין החברה מערכת יחסי עובד ומעביד וכי הוא משך משכורות מהחברה בהתאם ליכולת החברה ומצב תזרים המזומנים”. גם באשר לתשלום התמורה היה הבדל אקוטי בין התנהלות החברה אל מול היזם, לבין ההתנהלות אל מול העובדים השכירים של החברה. שיעור שכרו של היזם לא היה קבוע אלא השתנה מעת לעת. התלושים שהופקו עבור היזם לא שיקפו שכר עבודה ופעמים שיקפו החזר הלוואות בעלים שהזרים היזם לחברה. כמו כן, לא היה כל קשר בין שיעור השכר לבין עבודתו של היזם או היקף עבודתו, אלא הוא נגזר ממצבה הכספי של החברה בכל חודש.

(סע (ת”א) 1410-11-10 יוסף רכס נ’ שישר טכנולוגיות בע”מ)

 

___________________________________________________________________

מטרת הידיעון היא להפנות את תשומת לב הקורא למהותם הכללית של הנושאים המוצגים בו. הידיעון אינו תחליף לייעוץ מקצועי, ואינו מהווה חוות דעת מטעמנו.