ידיעון 44 – 15 נובמבר 2012

Print This Page

הידיעון המשפטי

חברים,

אנו שמחים להגיש לכם ידיעון נוסף ממשרדנו, הסוקר בקצרה מספר נושאים בהם חלו לאחרונה חידושים:

  • בית משפט עליון/ אפשרות חלוקת דיבידנד משערוך חשבונאי של נכס.
  • מחוזי חיפה/ זכותו של דירקטור לעיין במסמכי חברת הבת.
  • אזורי לעבודה נצרת/ אופן הוכחת קיומו של נוהג במקום העבודה.
  • אזורי לעבודה תל אביב-יפו/ חובת גילוי נאות בהליך הגיוס ל- Relocation.
  • מחוזי מרכז/ ככלל, נזק שנגרם הן לבעל מניות מסויים והן לשאר בעלי המניות לא יקים עילת תביעה אישית לבעל המניות. 
  • אזורי לעבודה נצרת/ צילום של העובד במקום העבודה, יכול להוות הפרת פרטיות ולהצדיק התפטרות תוך קבלת פיצויי פיטורין.

אם ברצונכם לקבל מידע נוסף בנוגע לאמור בידיעון זה, אנא פנו לאיש הקשר שלכם אצל הצוות המשפטי שלנו, או ליורם שיוו בדוא”ל yoram@sask.co.il; טל’ 03-6074777.

באפשרותכם לעיין בידיעונים המשפטיים הקודמים באתר האינטרנט המחודש של משרדנו, בכתובת www.sask.co.il.

בברכה,

שריר, שיוו ושות’

1. אפשרות חלוקת דיבידנד משערוך חשבונאי של נכס.

במסגרת ערעור על קביעת שומה לבעלי מניות בקשר עם עסקת מכר מניות, במסגרתה חולק דיבידנד בין חברות קשורות, נדרש בית המשפט העליון לסוגיית יחסי הגומלין הראויים בין דיני החברות ודיני המיסים לעניין חלוקת רווחי החברה ובהקשר זה דן ביכולתה של החברה לחלק דיבידנדים על סמך שיערוך נכסיה. בהקשר זה מציין בית המשפט, כי מצא דמיון רב בין תכלית דיני המס ותכלית דיני החברות לעניין הגדרת המושגים “דיבידנד” מכוח סעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה (הדן בהכנסה מדיבידנד) ו – “דיבידנד” כמובנו בחוק החברות. בית המשפט מעיר, שמבחן הרווח בדיני החברות ומבחן ההכנסה מדיבידנד בדיני המס נובעים ממקור רעיוני אחד והוא ההגנה על נושי החברה מפני פגיעה על ידי בעלי המניות. אימוצם של כללי ה – IFRS , אשר מתירים להציג רווח חשבונאי כתוצאה משערוך ערכו של נכס (רווח “על הנייר”, טרם מימושו של הנכס) יצר את הצורך לבחון האם חלוקת דיבידנד במזומן על בסיס רווח חשבונאי שכזה הינה לגיטימית בראי דיני החברות. בהקשר זה העיר בית המשפט, כי קיים חשש שחלוקת כספים על בסיס רווחים שכאלה יכולה לפגוע בנושיה. פגיעה כאמור תיתכן היות והיווצרותו של רווח חשבונאי כאמור אינו מבטיח שלחברה תהיה יכולת לפרוע את חובותיה לנושיה מהנכס (לרבות בשל קשיים במימוש עתידי של הנכס) והשערוך נתון בפועל לספקולציות של עורך התחשיב החשבונאי.

     (עא 8500/10 אביעד פרל נ’ פקיד שומה 1 ירושלים)

2. מחוזי חיפה/ זכותו של דירקטור לעיין במסמכי חברת הבת.

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע, כי כאשר לחברת האם אין כל פעילות עצמאית, ופעילותה העסקית מבוצעת כולה באמצעות חברת בת, כאשר השליטה של זו האם בזו הבת הינה כמעט מוחלטת וכאשר אין הפרדה אמתית ביניהן, יש להכיר ב”הרמת מסך” בין החברות תוך הענקת פרשנות מרחיבה למונח “החברה” כך שלדירקטור בחברת האם תינתן זכות עיון גם במסמכי הבת.

פרשנות מרחיבה זו נקבעה בהקשר לסעיף 265 לחוק החברות המעניק לדירקטור זכות לקבל מידע אודות החברה, בין היתר על ידי בדיקת מסמכיה ורישומיה, ככל שהדבר דרוש למילוי חובותיו כדירקטור. בית המשפט קבע כי זכותו של הדירקטור לקבל מידע אודות החברה הינה “מעין אקסיומה”, ויש להעדיף לקיימה מאשר לאפשר מניעתה. עם זאת, זכות העיון אינה מוחלטת והיא מסויגת בשלושה תנאים: הראשון, כי העיון דרוש למילוי תפקידו של הדירקטור אשר מבקש לקיימה; השני, כי הדירקטור פועל בתום לב; השלישי, כי הדבר אינו עלול לפגוע בטובת החברה. מטרת הסייגים הינה מניעת שימוש לרעה בזכות העיון והבטחה כי תשרת את התכלית אשר לשמה נועדה.

 (ה”פ 31604-02-11 גרבל ואחנאיתם הנדסה אזרחית בעמ ואח)

3. אזורי לעבודה נצרת/ אופן הוכחת קיומו של נוהג במקום העבודה.

בית הדין האזורי לעבודה, נצרת, דן בהלכה המשפטית המכירה בנוהג כמקור לקיומן של זכויות לעובדים במשפט העבודה. בעניין זה, טען עובד כי מעסיקתו החילה על עצמה, מכוח נוהג, צו הרחבה מסויים בכך שהקפידה לקיים חלק מן החובות אשר מחיל אותו צו.

אמנם, בתי הדין לעבודה הכירו בכך שהתנהגות רבת שנים עשויה להקים תנאי מכללא או נוהג מחייב הנקלט לחוזה העבודה של הצדדים, אך יחד עם זאת נקבע כי הנטל להוכיח קיומו של נוהג ופרטי פרטיו הוא על הטוען לקיומו, כאשר הוכחתו של נוהג חייבת להיות וודאית וחד משמעית. עדות על מקרים מסוימים בלבד בהם נקט המעסיק דפוס פעולה מסוים, אינה מספקת כדי להוכיח קיומו של נוהג רחב ומחייב. ההוכחה נדרשת, הן לעניין קיומו של נוהג והן לעניין פרטי תוכנו. יש להוכיח באופן דווקני וחד משמעי כי המעביד נותן הטבה זו לכלל העובדים או לפחות לרובם המכריע, באופן שאי מתן הזכות לעובד מסוים, משמעה אפליה פסולה שלו כלפי כלל העובדים.

(סע (נצ’) 52444-10-10 יגאל בן אודיס נ’ אלון יעקב הובלות בע”מ)

4. אזורי לעבודה תל אביב-יפו/ חובת גילוי נאות בהליך הגיוס ל- Relocation.

בית הדין האזורי לעבודה, תל אביב-יפו, קבע כי חובת תום הלב מחייבת מעביד המגייס עובד כי יגלה לו מראש אם ישנו ספק לגבי מימושה של המשרה, קל וחומר כאשר המשרה מחייבת העתקת מקום מגורים לחו”ל.

בעניין זה, חתמה חברה ישראלית פרטית על הסכם עבודה עם מנהל פרויקט לאחר שהטעתה אותו להבין כי הפרויקט שאמור היה לנהל בחו”ל הוא עניין מוגמר, דבר שהוביל את העובד, בין היתר, לפרוש ממקום עבודתו הקודם. בדיעבד, התברר כי באותה עת לא ניתן האישור הדרוש מהגורם המממן את הפרויקט ועל כן הוא לא יצא לפועל. נקבע, כי החברה הסתירה פרט מהותי ובכך נהגה בחוסר תום לב כלפי העובד.

בית הדין קבע שלא אחת קורה, כי משלוח עובד ישראלי לעבוד בחו”ל מלווה בעריכת חוזה עם חברה מקומית בחו”ל. אולם, בהעדר התנאה מפורשת, אין בכך כדי להוציא את המעסיק “השולח” מהתמונה. יתרה מכך, בענייננו, מאחר שב”סיכום הדברים” שהכין העובד מופיע שמה של החברה הישראלית כצד להסכם וכמעסיקה, הרי שהנטל עליה להוכיח כי לא היא שהתקשרה עמו בהסכם.

החברה לא עמדה בנטל וחויבה בתשלומי פיצוי בגין נזקי ממון ועגמת נפש עקב הפרת ההסכם.

(תעא ת”א 10578/08  אגון יעקובוביץ’ נ’ ט.י.ר.ן הנדסה בעמ)

5. מחוזי מרכז/ ככלל, נזק שנגרם הן לבעל מניות מסויים והן לשאר בעלי המניות לא יקים עילת תביעה אישית לבעל המניות. 

בית המשפט המחוזי, מחוז מרכז, קבע כי כאשר בעל מניות סובל נזק בלתי תלוי בנזק שאותו סובלת החברה, קמה לו תביעה אישית בלתי תלויה בנזק שנגרם לחברה. אולם, אם הנזק נגרם לבעל מניות עקב ירידת ערך חברה ושווי מניותיה, וכל בעלי המניות ניזוקים באותה מידה, לא קמה בדרך כלל לבעל מניות עילת תביעה אישית. שכן זהו נזק משני המשקף את נזקי החברה. חריגים לכך הם אותם מקרים בהם נפגעת זכות חוזית של בעל מניות וכאשר קיים הבדל בין הנזק שנגרם לבעל מניות מסוים או לקבוצת בעלי מניות לבין הנזק שנגרם לבעלי מניות אחרים ובמצבי קיפוח של בעלי מניות המיעוט.

בעלי מניות, במישרין או בעקיפין, בחברה הגישו כנגד בנק לאומי תביעה כספית בגין הנזקים הכספיים שנגרמו להם כתוצאה מהחלטת הבנק שלא לחדש את מסגרת האשראי בחשבון החברה ובגין אי מתן הודעה מוקדמת על החלטתו זו.

בית המשפט קבע כי אין כל הצדקה להרחיב את מעגל התובעים האפשריים נגד הבנק באופן שיקנה עילה אישית גם לבעלי מניות במעגלים רחוקים יותר בשל נזקים עקיפים שנגרמו להם מחמת ירידת ערכה של חברה שזיקתם אליה היא זיקה עקיפה לחלוטין.

(ת”א 1157-10-09 ניו אימגהשקעות ישראל בעמ ואחנבנק לאומי לישראל)

6. אזורי לעבודה נצרת/צילום של העובד במקום העבודה, יכול להוות הפרת פרטיות ולהצדיק התפטרות תוך קבלת פיצויי פיטורין.

בית הדין האזורי לעבודה, נצרת, קבע כי צילום של העובד במקום העבודה, ללא הסכמתו או ידיעתו, מהווה הפרה של חוק הגנת הפרטיות ו”נסיבה שבה אין לדרוש מן העובד להמשיך בעבודתו” בהתאם לחוק פיצויי פיטורים.

במקרה זה, גילה העובד כי במשרד בו עבד, יחד עם אחרים, הותקנו מצלמות מעקב שבע שנים קודם לכן. נוכח הגילוי, העובד התפטר והגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עוגמת נפש.

חוק הגנת הפרטיות, קובע שורה של מקרים המהווים פגיעה בפרטיות, ולענייננו רלוונטי מקרה של “צילום אדם כשהוא ברשות היחיד”. השאלה המתעוררת הינה מהי “רשות היחיד” כשאנו דנים בנסיבות הנוגעות ליחסי עבודה.

נקבע, כי יש להעדיף תפיסה המגדירה בהרחבה את רשות היחיד מתוך רצון להגן על פרטיותו של אדם ולא על פרטיותו של מקום. בהתאם לכך, בית המשפט קבע כי גם צילום של עובד במשרד משותף עם עובדים נוספים, מבלי להודיע לו על כך, מהווה נסיבה שבה אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו ומזכה אותו בפיצויי פיטורים.

יחד עם זאת, נקבע כי במצב בו יש בידי המעביד כדי להסיר את המפגע, מוטלת על העובד חובה להתריע בפני המעביד על כוונתו להתפטר בשל ההרעה בתנאי העסקתו. הסיבה העומדת מאחורי הלכה זו, היא מתן אפשרות למעביד לתקן את מצב הדברים, דבר הנובע מחובת תום הלב ביחסי העבודה. רק במקרים חריגים, בהם הסבירות להסרת ההרעה בתנאי העבודה היא מזערית, לא יחול הכלל ולא תהה חובת התראה.

בענייננו, חרף העובדה שהמעביד הסיר את המצלמה לאחר גילויה, היות והעובד גילה כי צולם במשך שנים ארוכות, וראה עצמו כיד ימינו של המעביד אשר הסתיר ממנו עובדה זו, לא ניתן היה להחזיר את האמון הפגוע של העובד ולתקן את ההרעה.

עוד נקבע, כי המעביד סבר בתום לב כי הוא היה רשאי להתקין את המצלמה מבלי ליידע את העובדים, כולל התובע, ושהסיר מידית את המצלמה עת ידע כי יש בכך פגיעה בעובד. לכן, עומדת למעביד הגנה של תום לב, הן בשל אי ידיעה לגבי הפגיעה והן בשל מטרת הצילום שהייתה הגנה על רכושו של המעסיק. בנסיבות אלו, נקבע כי אין לחייב את המעביד בפיצוי בגין עוגמת נפש.

(סע (נצ’) 30929-12-10 אסכנדר סלמאן – רו”ח נ’ איהאב עליימי – רו”ח)

___________________________________________________________________

מטרת הידיעון היא להפנות את תשומת לב הקורא למהותם הכללית של הנושאים המוצגים בו. הידיעון אינו תחליף לייעוץ מקצועי, ואינו מהווה חוות דעת מטעמנו.